פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
4909/98
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
העורר
:
עימאד נאשף
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
ערר על
החלטת בית-המשפט המחוזי
בתל-אביב
יפו מיום 27.7.98 בב"ש 81408/98
(ת.פ.
10224/98) שניתנה על-ידי כבוד
השופט
א' גרוניס
תאריך
הישיבה: ג' באלול תשנ"ח (25.8.98)
בשם
העורר: עו"ד דוד זילברמן
בשם
המשיבה: עו"ד אופירה דגן
החלטה
טענתו היחידה של העורר, אשר נעצר עד תום הליכי המשפט, היא כי ניתן היה להסתפק בחלופת מעצר.
העורר מואשם בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ואיומים. באישום העיקרי נטען כי דקר בביטנו שומר מועדון שהעליב אותו. בית-המשפט המחוזי הגיע לכלל דעה כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר על-ידי קביעת חלופה, כיוון שהעורר ביצע את הדקירה תחת השפעת סמים ואין חולק כי הוא נוהג לשאת סכין בכליו.
נימוק זה ראוי בעיניי, ואף אני סבורה כי לא ניתן לתת אמון באדם המשתמש בסמים ונוהג לשאת סכין עימו, כי יעמוד בתנאים מגבילים.
אשר-על-כן אני דוחה את הערר.
ניתנה היום, ג' באלול תשנ"ח (25.8.98).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98049090.
L03