בש"פ 4911/04באסם אלעזאזמה נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ח' כבוב ) מיום 20.5.04 אשר קיבל את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (השופט ה' פיינשטיין ) לשחרר את העורר ממעצר עד תום ההליכים.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיפים 7(א), 7(ג) רישא ו – 31(3) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973; מעשי פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); הכשלת שוטרים במילוי תפקידם, עבירה לפי סעיף 275 לחוק; נהיגה ללא רישיון נהיגה כדין, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961; ונהיגה ללא תעודת ביטוח כדין, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל-1970. על-פי עובדות כתב האישום, ביום 28.3.04 בסמוך לשעת חצות, פרק העורר מרכבו שק ובתוכו סם מסוג קנבוס, בצוותא חדא עם אחר, שזהותו אינה ידועה למאשימה, כשברכב נשארו עוד שני שקים ובתוכם אותו הסם. בסך הכול, על-פי כתב האישום, החזיק העורר בשלושת השקים 33.616 ק"ג סם, אשר היו מחולקים ל – 35 מנות עטופות בניר חום. משזיהו שוטרים את העורר מבצע את המתואר לעיל, דלקו אחריו ברכב המזוהה כרכב משטרה באמצעות אור כחול וצופר. על-פי המתואר בכתב האישום, קראו השוטרים לעורר במערכת הכריזה לעצור, אולם הוא המשיך בנסיעה במהירות מופרזת. על מנת לעצרו, עקפו השוטרים ברכבם את רכבו של העורר ואילצו אותו להאט את מהירות נסיעתו, תוך שהם מפזרים דוקרנים על הכביש. העורר התנגש ברכבו ברכבם של השוטרים ושני הרכבים נעצרו.

בית משפט השלום קבע כי אמנם קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, אולם בהתחשב בגילו הצעיר ועברו הפלילי, שבית המשפט סבר כי אינו מכביד, החליט כי העורר ישוחרר ממעצר בתנאים של מעצר בית מלא, הפקדת ערבויות, הפקדה במזומן והתייצבות בתחנת המשטרה פעמיים ביום. בית המשפט המחוזי קיבל, כאמור את ערר המדינה על החלטת השחרור וקבע כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר אם ישוחרר לחלופת מעצר והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

בפניי טען בא-כוח העורר כי תסקיר המעצר העדכני שנערך למרשו על ידי שירות המבחן מאשר את הערבים המוצעים על-ידו כחלופת מעצר ראויה, בניגוד לתסקיר קודם שהוגש באותו ענין.

דין הערר להידחות. העורר נתפס כשברשותו כמות גדולה ביותר של סם מסוכן מסוג קנבוס, מוכנים למסחר, וזאת לאחר שכבר הורשע בעבר בהחזקת אותו סם, בכמות של 8.9 ק"ג, ונגזרו עליו ביום 19.3.02, בין היתר, 6 חודשי עבודות שירות ו – 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. העבירות המיוחסות לעורר, בהתחשב בכמויות הסם שנתפסו בחזקתו ובעברו הפלילי, מלמדות על מסוכנותו הרבה. אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה. השאלה היחידה עליה נחלקו שתי הערכאות שדנו בעניינו של העורר הנה יכולתה של חלופת המעצר המוצעת להשיג את תכלית המעצר.

ואכן, התלבטתי לא מעט בעניינו של העורר, שכן מדובר בצעיר, בן 21, הזוכה לתמיכת משפחתו אשר עתה מעלה טענה כי מבקשת היא לשים גבולות להתנהגותו העבריינית. עברו הפלילי של העורר מצביע על השתרשות דפוסי התנהגות פלילית הקשורים בעבריינות סמים מסוכנת ומסכנת אצל העורר. לפני זמן לא רב ניתנה לו הזדמנות לצאת ממעורבותו בעסקי הסמים, והוא לא עמד בה. לכך יש להוסיף כי ניסיון בריחתו מהשוטרים, כמתואר בכתב האישום, מעורר חשש כי העורר גם ינסה להימלט מהדין בעודו נתון בחלופת מעצר.

אשר על כן, איני רואה כי ניתן לשחררו לחלופת מעצר. אדגיש רק כי ככל שהדבר תלוי בצדדים, יש לפעול, כמובן, למניעת עיכובים במשפטו של העורר אשר נתפס בכף. הראיות שבתיק אינן מחייבות משפט ממושך, ולפיכך אין כל סיבה נראית שההליכים בעניינו יתמשכו, ויש לעשות הכל לזרוזם.

נוכח כל האמור לעיל, הערר נדחה.