בש"פ 4915/03 מדינת ישראל נ. גאנם בראנסי

1.בתאריך 9.9.02 פרץ המשיב, גאנם בראנסי, עם אחר (עבדל בן פתחי מסראווה), לרכב בגבעת שמואל, אך מלאכתם הופרעה על ידי שוטרים. השניים נכנסו לרכב אחר ונמלטו בנסיעה מהירה, אך השוטרים לא הרפו מהם, ובעקבות כך התפתח מרדף במהלכו ביצעו המשיב וחברו עבירות תעבורה רבות, תוך סיכונם של המשתמשים בדרך. גם כאשר ירו השוטרים יריות אזהרה באוויר, המשיכו השניים במנוסתם, והם לא חדלו מכך גם כשהשוטרים ניסו לחסום את דרכם. על פי הנטען, במהלך המרדף ניסו המשיב ושותפו לדרוס את אחד השוטרים, וכתוצאה מכך הם פגעו בו וגרמו לו לחבלה. בשלב זה פתחו השוטרים באש לעבר הרכב הנמלט, והשניים נפצעו ונלכדו.

בכתב האישום שהוגש לבית משפט השלום בתל-אביב, יוחסו למשיב עבירות של התפרצות לרכב, היזק לרכב, ניסיון לגניבת רכב, החזקת מכשירי פריצה, החזקת סכין, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ונהיגה בפזיזות.

2.כתב האישום הוגש לבית משפט קמא ביום 13.9.2002, ובית המשפט נעתר לבקשת המדינה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. עתה עותרת המדינה להמשך מעצרו של המשיב מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו-1996, לאחר שחלפו תשעה חודשים מאז הוגש כתב האישום.

3.עד לחודש ינואר 2003 טרם ניתן היה להתחיל בשמיעת הראיות בתיק זה, הואיל והמשיב לא הסדיר עד אז את עניין ייצוגו. רק ביום 6.1.03, הוא הכריז על כפירתו בעובדות, והוסיף שהוא מתעתד לבקש לקיים משפט זוטא בשאלת קבילות הודאתו. משנדחה הדיון ולסנגור ניתנה אפשרות להגיש את נימוקי הפסלות בכתב, התברר שהמשיב בחר בקו הגנה אחר, וביום 5.3.03 הוא ביקש דחייה וארכה נוספת כדי לבוא בדברים עם נציגי התביעה. כאשר התחדש הדיון בחודש אפריל, התייצב המשיב עם סנגורו דהיום, עורך-דין א' בר-עוז, וזה ביקש לקבוע את התיק לשמיעת הראיות, ולכך נקבעו שני מועדים בחודש יוני 2003.

4.אין ספק שהמקרה הנוכחי הוא מקרה מובהק שהשיהוי בליבונו של כתב האישום רובץ במלואו לפתחו של המשיב, ועל כן נכון היה בנסיבות רגילות להיעתר לבקשת המדינה. אך בינתיים נפל דבר, וכוונתי לכך שבעקבות פציעתו של המשיב במהלך האירוע, נאלצו הרופאים שטיפלו בו, בחודש מרץ 2003, לקטוע את ידו הימנית. לא נעלמה מעיני העובדה כי למשיב עבר פלילי, ושנגדו ניצבים מאסרים על תנאי בני-הפעלה, אך סבורני שבמצבו היום, מסוכנותו של המשיב שוב אינה קיימת. זאת ועוד, נראה כי לא יהא זה מופרז להניח שהמועדים אשר נקבעו על ידי בית המשפט לשמיעת הראיות, לא יספיקו להביא תיק זה להכרעה, ועל כן ניתן לומר במידת סבירות גבוהה, שתקופת המעצר הנוכחית לא תהיה האחרונה לה תעתור המדינה, וקרוב לוודאי שתידרש לפחות תקופת מעצר נוספת. להשקפתי, החזקתו של המשיב במעצר בנסיבות אלה, שוב אין בה לשרת מטרה כלשהי, ועל כן נכון לשוב ולבדוק חלופת מעצר אם זו תוצע לבית משפט קמא על ידי המשיב.

5.לנוכח כל האמור אני מחליט לעצור את המשיב למשך 30 ימים נוספים, החל מיום 13.6.03 או עד למתן הכרעת הדין בת.פ. 5623/02 של בית משפט השלום בתל-אביב, הכול לפי המוקדם. חרף האמור, יוכל המשיב להשתחרר ממעצרו לאחר שיציע חלופה ראויה לבית משפט השלום, וזה מתבקש להוסיף ולקבוע את הערבויות והתנאים לשחרור.