בש"פ 4919/04 מדינת ישראל נ. סאלם אבו כף

בפניי בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב ב– 90 ימים החל מיום 30.5.04 או עד למתן פסק דין בת"פ 8054/03 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

ביום 17.3.03 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו שמונה אישומים שונים בעבירות רבות ומגוונות. בין היתר, יוחסו למשיב עבירות של איומים, סחיטה באיומים, חטיפה, כליאת שווא, נהיגה בפזיזות ורשלנות, גניבת רכב, שינוי זהות רכב, הצתה, הפרעה לשוטר, חבלה בכוונה מחמירה והדחה בחקירה.

בהסכמת בא-כוחו, נעצר המשיב ביום 18.4.03 עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו וביום 25.2.04 הוארך מעצרו על-ידי בית משפט זה ב–90 ימים נוספים.

כעולה מהבקשה להארכת מעצר, ההקראה במשפטו של המשיב התקיימה ביום 3.4.03 ולאחר שהחלה פרשת התביעה, הודה המשיב ביום 23.1.03 – במסגרת הסדר טיעון – בכתב אישום מתוקן. כעבור כשלושה חודשים הודיע המשיב כי ברצונו לחזור מן ההודאה. עד כה, כך עולה מבקשת המדינה, התקיימה ישיבת הוכחות אחת ביום 19.5.04 וקבועים עוד ארבעה מועדים נוספים לישיבות במהלך חודש יוני. בישיבה שהתקיימה, אמורה הייתה להעיד המתלוננת – קטינה, אשר הנה העדה המרכזית במשפט - אולם היא נמנעה מלהתייצב ולמסור עדותה. בית המשפט הוציא צו הבאה כנגד המתלוננת והיא אמורה להעיד בישיבה הקרובה הקבועה ליום 1.6.04.

בא-כוח המשיב טען בפניי בתגובה לבקשה כי משפטו של מרשו צפוי להתנהל עוד זמן רב וכי העובדה שהמתלוננת לא התייצבה למתן עדות, אינה עקב נסיון להניא אותה מלמסור גרסתה.

לאחר שעיינתי בבקשת המדינה ובנספחים לה, ולאחר ששמעתי את טענות באי-כוח הצדדים, שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשת המדינה. המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום הנם קשים ביותר ומעידים על מסוכנותו של המשיב. עמד על כך השופט חשין בהחלטתו להאריך את מעצרו של המשיב בפעם הראשונה:

"בתחילת החלטתי נקבתי בשמותיהן של מרבית ההאשמות המיוחסות למשיב אך לא עמדתי על תוכנו של כתב האישום לגופו. אומר אך-זאת, שתוכנו של כתב האישום מסמר שיער. אין-ספק כי אדם שעשה מעשים כמעשים המיוחסים למשיב - והנחתנו כהיום הזה היא כי יש ראיות לכאורה לביצוע מעשים אלה בידי המשיב - אדם מסוכן הוא עד למאוד ליחיד ולכלל. אם-כך בעניינו של כתב האישום, לא כל שכן בתיתנו דעתנו להרשעותיו הקודמות של המשיב, הרשעות ששלחוהו, ולא אחת, אל בין כתלי הכלא לחודשים לא מעטים. כל-כך באשר לכתב האישום לגופו. נוסיף על-כך את החודשים אשר הלכו לאיבוד עקב חזרתו-בו של המשיב מהודאתו באשמה, וידענו שראויה היא בקשת המדינה כי תיענה בחיוב".

מעצרו של המשיב אכן ממושך אך עתה, יש סיכוי כי המשפט יסתיים בתקופת הארכת מעצר זו. על אף חלוף הזמן, אין נראה כי פחת הסיכון הנשקף מהמשיב למתלוננת ולציבור בכללותו. לכך מתווסף החשש כי שחרורו של המשיב לחלופת מעצר ישפיע על המתלוננת אשר ממילא נמנעה עד כה מלהגיע לבית המשפט כדי למסור עדותה. אשר להתמשכות ההליכים, הרי אין ניתן להתעלם מכך שמספר חודשים נגרעו מניהול המשפט עקב חזרתו של המשיב מהודאתו במסגרת הסדר הטיעון. יש לקוות כי מעתה ואילך, יעשו הצדדים ככל שהדבר בידם, לקדם את שמיעת התיק בבית המשפט המחוזי על מנת שההליכים לא יתמשכו מעבר לתקופת הארכת המעצר המבוקשת.

אשר על כן, אני מורה כי מעצרו של המשיב יוארך ב–90 ימים החל מיום 30.5.04 או עד למתן פסק דין בת"פ 8054/03 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.