בש"פ 492/21 זיאד עזזמה נ. מדינת ישראל

1.

בפני שני עררים שהוגשו על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 12.1.2021 (מ"ת 61622-10-20, השופט א' משניות ). בית המשפט המחוזי הורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. הדיון בשני העררים שהוגשו בנפרד אוחד.

כתב האישום וההליכים עד כה

2.

ביום 29.10.2020 הוגש נגד העוררים, זיאד עזזמה ועלי אלוג' (להלן בהתאמה: זיאד

ו- עלי ) כתב אישום לבית המשפט המחוזי. על-פי המתואר בכתב האישום, במועד שאינו ידוע במדויק עובר ליום 22.9.2020, סיכמו העוררים ואנשים נוספים שזהותם אינה ידועה, ובהם תושבי מצרים (להלן: המצרים ), לייבא לישראל סם מסוכן מסוג חשיש וקנבוס בכמות שהוגדרה "מסחרית". לצורך כך, הגיעו המצרים בשעת ערב ביום 22.9.2020 אל נקודה בגדר הגבול בין ישראל למצרים כשהם מצוידים בסולם שאותו הניחו על הגדר. בשלב זה הגיע זיאד יחד עם אדם אחר באמצעות רכב אל הגבול. עלי נכח בקרבת מקום, ועמד בקשר עם זיאד באמצעות טלפונים ניידים. עם הגעתם של המצרים אל גדר הגבול הם טיפסו על סולם והשליכו מעבר לה אל תוך שטח ישראל עשרה שקים המכילים סם מסוכן. לאחר מכן זיאד והאדם הנוסף שהיה עמו העמיסו את השקים עם הסם המסוכן לרכב ונמלטו מן המקום. במהלך ניסיון ההימלטות נתקע זיאד עם הרכב במעין תעלה באזור הגבול. הוא שוחח עם עלי בטלפון נייד, וזה הנחה אותו להחביא את הסמים בקרבת מקום. זיאד הוריד את הסמים מהרכב והסתיר אותם במקום סמוך. במקביל לכך, כוחות ביטחון שהגיעו לאזור גדר הגבול החלו להתחקות אחר סימני הנסיעה שהותיר אחריו זיאד, ולאחר מספר שעות מצאו עשרה שקים שכללו סם מסוכן (9 שקים עם סם מסוג חשיש במשקל קרוב ל-216 ק"ג בסך הכול ושק נוסף עם סם מסוג קנבוס במשקל של כ-11 ק"ג).

3.

בגין המעשים המתוארים יוחסו לעוררים עבירות של יבוא סמים מסוכנים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] והסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים.

5.

ביום 29.12.2020 התקיים דיון בעניינם של העוררים בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. בא-כוחו של זיאד כפר במיוחס לו, טען כי הראיות הן "מוחלשות" ועתר לשחרורו ממעצר. בא-כוחו של עלי טען בהתייחס לחומרי האזנות הסתר שבתיק כי לגורמי החקירה אין יכולת טכנולוגית המאפשרת זיהוי קול ולכן לא ניתן לקשור אותו לפרשה.

6.

בהחלטתו מיום 12.1.2021 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של שני העוררים עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי סקר את הראיות המרכזיות בתיק, ובכללן: דו"ח צפייה בסרטון של אירוע ההברחה מטעם הצבא; הודעת הגשש שפעל בשטח; האזנות לשיחות טלפון שעל-פי הנטען ביצע זיאד עם עלי; איכונים של מספרי הטלפון; וכן ממצאים פיזיים מהשטח. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעה בעבירות המיוחסות לעוררים. להלן יפורטו עיקרי הראיות שעליהן התבסס בית המשפט המחוזי בהחלטתו.

7.

דו"ח הצפייה של המשטרה – בית המשפט המחוזי ציין כי אירוע ההברחה זוהה על-ידי תצפית של צה"ל. בדו"ח הצפייה שהוכן צוין שבשעה 19:48 נראו כמה אנשים בצד המצרי מתקרבים לגדר, כשהם נושאים עמם שקים וסולם. כן צוין כי בשעה 19:50 נראה אדם עומד על הסולם בצד המצרי וזורק שקים לצד הישראלי, וכמה שניות לאחר מכן נראו רכב מסוג "לנדקרוזר" מגיע למקום, וכן שני אנשים שיוצאים ממנו ומכניסים את השקים לתוך הרכב – כאשר בסך הכול מדובר בעשרה שקים.

8.

הודעת הגשש – בית המשפט המחוזי ציין כי בהודעתו של הגשש, שהוזעק לחיפושים זמן קצר לאחר ההתרחשויות המתוארות ליד גדר הגבול, הוא תיאר את השתלשלות האירועים באותו לילה וביום שלמחרת. לדברי הגשש, הוא הבחין בעקבות של שני אנשים שונים על ציר הטשטוש ובסימני גרירה של חבילות על הציר. בהמשך, הוא הבחין בכך ששער הכניסה למקום פתוח והמנעול שבור וזרוק על הרצפה. כמו כן הגשש הבחין בסימני נסיעה של רכב והחל לעקוב אחריהם, עד שבשעה 3:00 לפנות בוקר לערך הפסיק את הסריקות. בבוקר למחרת, המשיך הגשש לסרוק מהמקום שבו עצר, וכעבור שני ק"מ הגיע לוואדי קטן שם הבחין בסימנים שהעידו כי במקום נתקע רכב שהתקשה להיחלץ. בסמוך לסימני הצמיגים של הרכב גילה הגשש תשעה שקים של חשיש ושק אחד גדול יותר של מריחואנה. כ-500 מטרים לאחר מכן גילה הגשש זוג כפפות בסמוך לסימני הנסיעה של הרכב ולאחר כ-700 מטרים נוספים הוא גילה מספרי ברזל מוסלקים בתוך עץ. הגשש ציין שלא זיהה עקבות נעליים נוספות או סימני צמיגים של רכב נוסף, וכי הוא יכול לקבוע בוודאות כי כל החפצים שגילה בסריקתו נמצאים במקום רק מהלילה האחרון.

9.

האזנות סתר וסוגיית הזיהוי הקולי – עוד ציין בית המשפט המחוזי כי במקביל לסריקות של הגשש התבצעו האזנות סתר לשיחות טלפון שעל-פי הנטען קיימו העוררים, וכי עיון בתמלילי השיחות מלמד על התאמה של תוכנן לאירועים המתוארים בהודעתו של הגשש. כפי שיפורט להלן, שאלת הזיהוי הקולי של הדוברים בשיחות אלה הייתה שנויה במחלוקת, לפחות באופן חלקי. אולם, עוד קודם לכן, אפתח בהצגת השיחות העיקריות שצוינו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי:

א.

שיחה מס' 213 – שיחה שבה נשמע דובר בלתי מזוהה מאיץ בעלי (כך נטען) להזדרז ולהיכנס למקום כלשהו, דקות לפני ביצוע ההברחה.

ב.

שיחה מס' 236 – שיחה נוספת מערב ההברחה (בשעה 20:49) שבה עלי (כך נטען) אומר לזיאד שייצא מהמקום שהוא נמצא בו. זיאד נשמע משיב כי נפל בוואדי והוא "סגור" בו. בתשובה לכך עונה עלי כי יוריד את הדברים ויחביא אותם רחוק. יצוין כי כאשר שיחה זו הושמעה לזיאד בחקירה הוא לא הכחיש ישירות את מעורבותו בה אלא השיב בכלליות לשאלות החוקרים בעניינה כי הוא "לא זוכר".

ג.

שיחה מס' 277 – שיחה מהבוקר שאחרי אירוע ההברחה, ובה נשמע זיאד (שלא הכחיש במסגרת חקירתו במשטרה שהוא הדובר בשיחה) שואל את עלי (לפי הנטען) אם ראה את אלה שהגיעו ל"גמלים", ועלי עונה שאף אחד לא הגיע ל"גמלים שלמעלה".

ד.

שיחות מס' 292, 294 ו-295 – שלוש שיחות נוספות מהבוקר שאחרי אירוע ההברחה ובהן עלי (לפי הנטען) שואל דובר בלתי מזוהה לגבי כמויות של "גמלים", ונענה שבאים אליו עשרה. בהמשך, עלי (שוב על-פי הנטען) שואל אם אחד מהם שונה ונענה בחיוב. ברקע נשמע אדם נוסף שאומר: "עשר עצים ואחד הידרו".

ה.

בית המשפט המחוזי ציין שקיימות שיחות נוספות בחומר הראיות התומכות בפרטים נוספים הנוגעים להמשך האירועים למחרת יום ההברחה, וביניהן שיחה מס' 61 שבה זיאד (שאף ביחס לשיחה זו לא הכחיש בחקירתו כי הוא הדובר בה) מספר לאדם אחר ש"נפל" לוואדי בלילה, כי רדפו אחריו גששים וכי גם מטוס השתתף במרדף.

10.

בית המשפט המחוזי ציין כי שני העוררים זוהו בשיחות האמורות בזיהוי קולי על-ידי איש משטרה שהאזין לשיחות. כמו כן, צוין כי בחקירתו מיום 19.10.2020 זיאד אישר כי היה צד לרוב השיחות שהושמעו לו, אך טען שאינו מזהה את הצד השני להן. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי בהמשך החקירה זיאד לא הכחיש תחילה כי הדובר האחר הוא עלי, אך לאחר מכן חזר בו מזיהוי זה.

11.

מנגד, בית המשפט המחוזי ציין כי עלי חולק על זיהוי הקולות שבוצע על-ידי המשטרה, וכי הוא אף הגיש חוות דעת מומחה מטעמו הגורסת כי הקול שנשמע בשיחות שהוקלטו בהאזנות סתר אינו קולו. בית המשפט המחוזי הזכיר בהקשר זה את ההלכה לפיה לזיהוי קולי באמצעות "אוזן אדם" יינתן משקל ראייתי אם אף זיהוי במעבדה הוא מדויק יותר, וכי דינן של טענות בעניין זה להתברר במסגרת ההליך העיקרי. בית המשפט המחוזי אף הפנה להחלטה שניתנה בבית משפט זה ביום 10.9.2017 בעניינו של עלי עצמו יחד עם אחרים בתיק נוסף (בש"פ 6541/17, השופט י' דנציגר ), בנסיבות דומות למקרה דנן.

12.

בית המשפט המחוזי הוסיף כי זיהוי הקולות איננו הראיה היחידה בתיק וכי למעשה מדובר במארג שלם של ראיות, כפי שפורט בהחלטה.

13.

איכונים – בית המשפט המחוזי הוסיף כי דו"חות האיכונים של הטלפונים שלהם בוצעו האזנות הסתר מלמדים כי בעת האירוע המתואר בכתב האישום, ביום 22.9.2020 בשעה 19:46 עד 19:52, העוררים נכחו ליד גדר הגבול (בכפוף לזיהוים כדוברים בשיחות).

14.

לאחר שקבע כי התקיימה תשתית ראייתית לכאורית בעניינם של שני העוררים, בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי בהתחשב בחזקת המסוכנות הסטטוטורית בעבירות סמים מן הסוג המיוחס לעוררים, ובהינתן העבר הפלילי של העוררים, לא ניתן לתת בהם אמון לצורך שחרורם לחלופת מעצר. בין היתר, ציין בית המשפט המחוזי כי לשני העוררים הרשעות קודמות, לרבות בעבירות סמים. ביחס לעלי אף צוין שביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום בעת שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה. על כן, בית המשפט המחוזי אף סבר כי אין הצדקה להורות על מעצרם של העוררים בפיקוח אלקטרוני, כך שאין מקום להורות על עריכת תסקיר בעניינם בשלב הנוכחי.

העררים

15.

כאמור, כל אחד מהעררים שבפני, שהוגשו מלכתחילה בנפרד, מכוון כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי. הדיון בעררים התקיים בפני במאוחד ביום 26.1.2021 ובו טענו שני העוררים כנגד קיומה של תשתית ראייתית, ולחלופין לכך שיש מקום להסתפק בעניינם בחלופת מעצר.

16.

הערר בעניינו של זיאד (בש"פ 492/21) – זיאד טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא בחן את הראיות הנוגעות לו במנותק מעניינו של עלי. לשיטתו, לא מתקיימת בעניינו תשתית ראייתית לכאורית, מאחר שכל הנטען נגדו הוא נסיבתי בלבד. ראשית, נטען כי דו"ח הצפייה של הסרטון שמתעד את האירוע נושא כתב האישום אינו מזהה את זיאד כמי שנכח במקום. שנית, נטען כי היעדרו של מזכר סמוך ליום האירוע המתואר בכתב האישום מכרסם במשקלה של הודעת הגשש. שלישית, בנוגע להאזנות הסתר ולאיכונים טוען זיאד כי תוכן השיחות אינו מלמד בהכרח כי אלה נסבו על האירוע המתואר בכתב האישום, וכי חלק מן האיכונים אינו מדויק באופן שמקים לא יותר מחשד סביר שאינו רלוונטי.

17.

עוד הדגיש זיאד בטיעוניו כי לא הונחה תשתית ראייתית לקשר ישיר בין הסמים שנתפסו להברחה, וכי אין באיכונים כדי להוכיח את הימצאותו של זיאד באזור הגבול דווקא בשים לב שהעוררים גרים בקרבת מקום, כך שאיכוניהם בסביבה הוא צפוי.

18.

הערר בעניינו של עלי (בש"פ 493/21) – לטענת עלי, רק יום לאחר האירוע המתואר בכתב האישום נמצאו הסמים, וכי בידי המשטרה לא הייתה כל ראיה הקושרת מי מהעוררים לפרשה. עוד נטען כי מספר הטלפון שלגביו בוצעה האזנת הסתר אינו יכול להיות מקושר לעלי, וכי מכשיר הטלפון אף לא נתפס על-ידי המשטרה. עוד נטען כי הראיה היחידה הקיימת בתיק החקירה שלכאורה קושרת את עלי לאירוע היא הזיהוי הקולי שנערך על-ידי שוטר נטול הכשרה מקצועית לכך. בהקשר זה נטען עוד כי שגה בית המשפט המחוזי בהתעלמו מחוות דעת המומחה לזיהוי קול מטעמו של עלי שקובעת כי הוא איננו הדובר בשיחה שנעשתה לה האזנת סתר. עלי טען בהקשר זה כי הזיהוי הקולי על-ידי השוטר הוא בעייתי גם משום שנעשה תוך השוואה בין השיחה המוקלטת שהייתה בשפה הערבית לחקירתו של עלי בעברית. כן טען בא-כוחו של עלי כנגד השיהוי של שלושה שבועות שחלפו בין האירוע ועד למעצרו. לשיטתו, יש בכך גם כדי להראות שגורמי החקירה לא ידעו מיהם הדוברים בשיחות שלהן בוצעו האזנות הסתר.

19.

עלי מוסיף וטוען כי אין כל ממצא פורנזי שקושר אותו לסמים שאותרו בשטח. כמו כן, לשיטתו, רכב ה"לנדקרוזר" אינו קושר אותו לאירוע ההברחה אלא לכל היותר את זיאד, שמחזיק ברכב מסוג זה.

20.

מנגד, המדינה ציינה בטענותיה כי שיחות הטלפון שקיימו העוררים הן פליליות באופן מובהק ומצביעות על מעורבותם בהברחה. בפרט הודגשה העובדה שקיימת שיחה של זיאד (אשר לא הכחיש כי הוא הדובר בה) ושבה צוין כי הוא נתקע עם רכבו – באופן שתואם את דו"ח הפעולה של הגשש הן מבחינת התוכן והן מבחינת הזמן והמיקום. בנוגע לעלי טענה המדינה כי עניין זיהויו הקולי בשיחה יתברר בהליך העיקרי על-ידי המשקלט שזיהה אותו – ושביצע האזנות במסגרת החקירה במשך החודש שלפני אירוע ההברחה. עוד הדגישה המדינה את עברם הפלילי של העוררים שכולל עבירות סמים. כמו כן ציינה המדינה כי במתחם המגורים של עלי נתפס רכב מסוג "לנדקרוזר" – זהה לרכב שנצפה במסגרת ההברחה וצוין בדו"ח הצפייה. המדינה אף הוסיפה והתייחסה גם לסתירות שעלו מחקירותיהם של העוררים. כך למשל, שזיאד הכחיש תחילה שיש לו היכרות עם עלי, אולם עלי לא הכחיש שהוא מכיר את זיאד.

דיון והכרעה

21.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבורה שדין העררים להידחות .

22.

כידוע, לצורך בחינת קיומן של ראיות לכאורה בשלב של מעצר עד תום ההליכים יש לבחון האם יש בראיות הגולמיות פוטנציאל הוכחתי המספיק כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה. כאשר מדובר בראיות נסיבתיות, כבענייננו, צריך שאלו יהיו בעלות עוצמה כזו המובילה למסקנה לכאורית ברורה בדבר קיומו של סיכוי סביר להרשעה (ראו: בש"פ 2563/19 ניאזוב נ' מדינת ישראל , פסקה 26 וההפניות שם (18.4.2019)). בין עוצמת הראיות לכאורה לבין מידת הנכונות של בית המשפט לשקול חלופת מעצר מתקיימת "מקבילית כוחות": ככל שעוצמת הראיות תגבר, תקטן הנכונות לבחון חלופת מעצר, ולהיפך (ראו: בש"פ 2577/19 מדינת ישראל נ' אבו חדיר , פסקה 18 (15.4.2019)).

23.

לאחר בחינת מכלול הראיות בעניינם של העוררים, אשר כאמור הואשמו באותו כתב אישום במסגרת אותה פרשה, הגעתי לכלל מסקנה כי המדינה הניחה תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. גם אם הראיות הנסיבתיות שהציגה המדינה אינן ברף הגבוה ביותר, הרי שבכוחן לבסס אפשרות סבירה להרשעה.

24.

ראשית, אכן כפי שטענה המדינה ניכר כי השיחות שלהן בוצעו האזנות הסתר, הן בעלות "גוון פלילי" מבחינת תוכנן. כך למשל שיחה שהתקיימה בערב ההברחה, בין השעות 19:39 ל-19:45, בין עלי לבין אדם אחר (שיחה מספר 213), ובה האדם הבלתי מזוהה נשמע מאיץ בעלי להזדרז ולהיכנס למקום כלשהו זמן קצר מאוד לפני ההברחה. שיחה נוספת התקיימה אף היא בערב ההברחה בין זיאד, שלא הכחיש כי הוא הדובר בשיחה כאשר זו הושמעה לו, לעלי – שכאמור זוהה בה על-ידי נציג המשטרה (שיחה מספר 236). השיחה (במקור בשפה הערבית) התרחשה בין השעות 20:49 ל-20:51, ובה עלי (על-פי הנטען) אומר לזיאד שייצא מהמקום שהוא נמצא בו, וזיאד משיב לו "נפלתי לי בצוק אני סגור לבדי פה". בהמשך לכך, פונה עלי לזיאד ואומר לו "תוריד את הדברים ותחביא אותם רחוק, אל תפחד", ולאחר מכן "תכבו את האורות... ותחביאו את הדברים" – מה שמצביע על הסתייעות ברכב. למחרת יום ההברחה, בין השעות 6:30 ל-6:31 קיימו העוררים שיחה נוספת ביניהם (שיחה 277), ובה שאל זיאד את עלי אם ראה את "אלה שהגיעו לגמלים", ועלי ענה כי אף אחד לא הגיע לגמלים. עוד שיחה שניתן להזכיר התרחשה מאוחר יותר באותו יום בשעה 9:31, שבה משוחח עלי (על-פי הנטען) עם אדם אחר (שיחה 292). בשיחה זו הוא שואל "כמה גמלים", ונענה שבאים אליו עשרה (נתון שיש לו משמעות בהקשר הנוכחי בשים לב לעובדה שכתב האישום נסב על עשרה שקים הכוללים סם מסוכן). בשיחה דומה נוספת שהתקיימה בין השניים בשעה 9:32 עלי (על-פי הנטען) שואל אם אחד מהם שונה ונענה גם על כך בחיוב (כשאף כאן יש להזכיר כי לפי כתב האישום, אחד מהשקים כלל סם מסוכן מחומר שונה). תוכן השיחות, אם כן, מבסס ברמה הנדרשת לשלב זה את אופן תיאור ההתרחשות בכתב האישום, הנתמך ביתר שאת גם בהודעתו של הגשש.

25.

בכל הנוגע לסוגיית הזיהוי הקולי, טענתו העיקרית של עלי היא כי זיהויו הקולי הוא שגוי ואין בו כדי לבסס את מעורבותו באירוע ההברחה. דין הטענה להידחות. בית משפט זה כבר קבע כי לזיהוי קול באמצעות "אוזן אדם" ישנו משקל ראייתי אף אם ישנם אמצעים מדויקים יותר, וכי טענות לגבי זיהוי קול מקומן להתברר במסגרת ההליך העיקרי ולא בהליך המעצר (ראו: בש"פ 6541/17 כללאב נ' מדינת ישראל , פסקה 19 (10.9.2017)). על כן, אני סבורה כי בשלב הנוכחי ניתן להסתפק בחוות דעתו מיום 25.10.2020 של המשקלט שזיהה את קולו של עלי. יצוין כי זיאד זיהה את עצמו במסגרת חקירתו (מיום 19.10.2020) כצד לאחת השיחות שהושמעו לו, ובהמשך אף לא הכחיש שהוא מדבר באחת השיחות עם עלי (שיחה 295) – אך בשלב מסוים הוא חזר בו מכך.

26.

מעבר לכך, האזנות הסתר אינן עומדות לבדן. דומה שהדברים המתוארים בשיחות שלהן בוצעו האזנות הסתר תואמים במידה רבה ממצאים נוספים, לרבות: הממצאים שפירט הגשש בנוגע לרכב התקוע בתעלה סמוך למקום ההברחה; המיקום של שקי הסמים סמוך לנקודה שבה נתקע הרכב בהתאם לנאמר בשיחה מס' 236; העובדה שבמתחם המגורים של עלי נתפס רכב מהסוג שעמו בוצעה על-פי הנטען העבירה; וכן הסתירות וסימני השאלה העולים מחקירתם של העוררים. בהקשר זה יצוין בקצרה כי בתשובה לשאלות שהציגו החוקרים לזיאד בנוגע להאזנות הסתר שבהן הוא נשמע לכאורה משוחח עם עלי, זיאד חזר והשיב שאינו זוכר שיחות אלה. במלים אחרות, זיאד טען כי אינו זוכר עם מי דיבר מבלי לספק כל הסבר חלופי שיהא בו כדי לשמוט את הקרקע תחת התרחיש העולה מן הראיות (ראו: בש"פ 7129/15 מדינת ישראל נ' גפני , פסקה 15 (28.10.2015); בש"פ 7154/17 ג'בר נ' מדינת ישראל , פסקה 53 (1.10.2017)). כך למשל נאמר בחקירתו מיום 19.10.2020:

"ש: (משמיע שיחה 73) תגיד לי עם מי אתה מדבר פה?

ת: לא יודע.

ש: עוד שיחה שאתה עושה ולא יודע עם מי?

ת: כן. לא יודע. לא זוכר. תרשום.

[...]

ש: בשיחה הקודמת דיברת על הברחה?

ת: לא דיברתי על הברחה אולי אני שקרן אולי מחרטטים, איך ידעת שאני עשיתי.

ש: מה יענו אתה מחרטט את הבן אדם?

ת: אולי.

ש: יש שיחה מכל השיחות ששמענו שאתה רוצה להסביר?

ת: לא".

27.

לכך ניתן להוסיף כי אף האיכונים של הטלפונים הניידים שבאמצעותם בוצעו השיחות מצביעים על כך שבעת אירוע ההברחה הדוברים בשיחות היו ליד גדר הגבול – ולכל הפחות האפשרות כי מדובר בעוררים היא סבירה ביותר. בכך בלבד לא היה די, בשים לב שהעוררים מתגוררים באזור הפזורה הבדואית. אולם, זהו בהחלט נתון נוסף המשתזר במארג הראייתי הקיים.

28.

בשלב זה, השאלה הנוספת שמתעוררת היא האם התשתית הראייתית הנסיבתית מצדיקה למצער את בחינת האפשרות לשחרר את העוררים לחלופת מעצר. אולם, בנסיבות העניין אני סבורה שיש להשיב על שאלה זו בשלילה. במקרה דנן לעוררים יוחסו עבירות אשר קמה ביחס אליהן חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996. בשים לב לעוצמה היחסית של התשתית הראייתית הנסיבתית שהתגבשה כנגד העוררים ולעברם הפלילי, הכולל גם הרשעה בעבירות סמים, אני סבורה כי בדין קבע בית המשפט המחוזי שבשלב זה אין מקום להורות על חלופת מעצר, ואף לא להורות על עריכת תסקיר בעניינם של העוררים.

29.

סוף דבר: העררים נדחים.