בש"פ 4920/99 אחמד עיסא נ. מדינת ישראל

זהו ערר על מעצר עד תום ההליכים, שנגזר על העורר, שהוא אחד משלושה נאשמים, בתיק שבו מיוחסות לו עבירות מין שונות. עבירות מן החמורות שבחוק העונשין, וחוץ מזה גם עבירות של סחיטה איומים ותקיפה. אין ספק שאם האשמה תוכח, העורר וחבריו ראויים לעונשים חמורים ביותר, אבל לא זאת השאלה העומדת בפנינו. העורר כופר באשמה ועדיין עומד בחזקת חפותו. הוא נעצר עד תום ההליכים משום שבית המשפט סבר שיש מסוכנות ושיש חשש לנסיון להשפיע על עדים. אף על פי כן, הוא לא נשלח לבית המעצר אלא נשלח למעצר בית מלא. המשפט קבוע להוכחות לחודש אוקטובר דהשתא, ואין בפי שום מילה של ביקורת לא על ההחלטה של בית המשפט המחוזי ולא על סדרי בית המשפט. המועד שחלף מהגשת כתב האישום ועד לקביעת מועדי ההוכחות הוא סביר בהחלט, ואין בהחלטה שאכתוב להלן משום ביקורת על בית המשפט.

שותפיו לכתב האישום של העורר שוחררו אף הם בחלופת מעצר, אבל במקרה שלהם החלופה אינה מעצר בית הרמטי ל24- שעות ביממה. הסיבה לכך היתה שמדובר בקטינים. ב"כ העורר טוען שיש הפליה בהחלטה הזו, אבל עיקר בקשתו מכוונת לעניין רשמי לגמרי. העורר הוא בן למשפחה מרובת ילדים. יש לו 7 אחים ואחיות האב אינו מסוגל לעבוד מסיבות בריאות. פרנסת הבית מוטלת על שכמו והוא מובטל מאונס בגלל החלטת המעצר. יש לו מקום עבודה בכפר הקרוב לבית מגוריו ג'ל'ג'וליה בית מלאכה של טארק גיוסי. הוגש לי תצהיר של מעבידו, שמוכן לקבל על עצמו את האחריות, שהעורר יהיה בבית העסק במשך שעות עבודתו, ולא יסור למקום אחר.

בהתחשב עם הנימוק של פרנסת המשפחה אני מקבל את הערר במובן זה, שאני משנה את תנאי חלופת המעצר באופן שיהיה, מותר לעורר להיעדר מביתו, בתנאי שהוא נמצא באותו זמן במקום העבודה, במחסן למוצרי בניה של טארק גיוסי בג'ג'וליה. כל זה בתנאי, שאותו טארק גיוסי יבוא לבית המשפט המחוזי ויחתום על התחייבות לפקח על קיום התנאי הזה ולהודיע למשטרה אם העורר מפר את ההתחייבות. יש ליידע את הערבים על התנאי הזה, ולהסביר להם שהפרת התנאי הוא הפרת הערבות. כמו כן יש להחתים את המעביד על ערבות להבטחת התנאי בסך 10,000 ש"ח. עד שיתקיימו תנאי הערובה תשאר החלטת בית המשפט המחוזי בעינה.

מלבד השינוי שקבעתי בהחלטה הזו, כל יתר תנאי ההחלטה של בבית המשפט המחוזי בב"ש 91503/99 מיום 18.7.99 נשארים בעינם.