בש"פ 4923/06 חיים ארלקי נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בה דחה בית המשפט את בקשת העורר לעיון חוזר בתנאים המגבילים הנילווים לשחרורו. העורר עותר לביטול מלא של תנאי מעצר הבית החלים עליו.

2.כתב האישום מייחס לעורר מעשים מגונים, ונסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, בהיותו בעליו של בית ספר לנהיגה. האישומים מייחסים לו באישום אחד מעשים מגונים בגופה של המתלוננת, תוך שניסה להצמיד בכח את גופה אליו, חיבק וניסה לנשקה חרף התנגדותה. אשר לראש האישום השני, מדובר בארוע שבו, אגב הוראת נהיגה, סטה העורר מן הדרך, ושם ביקש לכפות על אותה מתלוננת, חרף התנגדותה, לבצע בו מין אוראלי על ידי שאחז בעורפה, וביצע מעשים מגונים בגופה, ונגע באיבר מינה באצבעותיו מעל לתחתונים. לבסוף, השתמש בידה של המתלוננת כדי להגיע לסיפוק מיני. לאחר מכן, הוא נטל מזרעו, ומרח אותו על שפתיה של המתלוננת, והמשיך לנשקה, כשזו הודפת אותו מעל פניה.

3.בית המשפט המחוזי בבאר שבע מצא כי ישנן ראיות לכאורה, אולם הורה על שחרור העורר בחלופת מעצר בבית אחיו במצפה רמון תוך הפקדת ערבויות. החלטת בית המשפט ניתנה ב-26.9.04.

4.על החלטה זו הוגשו בינתיים לא פחות מ-6 בקשות לעיון חוזר, שתכליתן לשנות את התנאים המגבילים שהוטלו על העורר בחלופת המעצר. נשוא הבקשה שלפנינו הוא הסרת כל מיגבלות השחרור, פרט לתנאי האוסר קשר בין העורר למתלוננת. באחת הבקשות לעיון חוזר, התיר בית המשפט לעורר לצאת לעבודה אצל מעסיק ספציפי וכן הותרה יציאתו לפגישות עם עורכי דינו, כל אלה בליווי צמוד של ערב.

5.בהחלטה אחרונה של בית המשפט קמא, הוא סירב להתיר הקלות נוספות בתנאי השחרור החלים על העורר, בנימוק שלא ארעו נסיבות חדשות מאז בקשתו האחרונה של העורר לעיון חוזר.

6.בא כוחו של העורר טוען בראש ובראשונה כי בקשתו לעיון חוזר נדחתה, לא מסיבה עניינית כלשהי, כי אם בשל העובדה כי היוותה חוליה נוספת בשרשרת ארוכה למדי של בקשות לעיון חוזר. לגופו של עניין, מתקיימים לדידו מספר נימוקים בשלם יש להורות על ביטולם של התנאים המגבילים שהוטלו על העורר עם שחרורו. עיקרם של נימוקים אלו הוא בכך כי צפוי לחלוף זמן רב עד אשר יוכרע עניינו של העורר, עדותה של המתלוננת הסתיימה, ואין עוד חשש כי ישובש ההליך המשפטי במובן זה (מה גם שמקום שירותה הצבאי של המתלוננת אינו ידוע לעורר) וכן בשל מצבו האישי והכלכלי של העורר אשר מדרדר מדחי אל דחי. העורר מצוי במעצר בית קרוב לשנתיים ימים, במהלכן איבד את משפחתו הקרובה (בעקבות עזיבת אשתו) ואת מקור פרנסתו. לטענתו, מסוכנתו פגה, או, למיצער, פחתה באופן משמעותי, ועובדה זו די בה כדי להצדיק הקלה משמעותית בתנאים המגבילים בהם הוא מצוי.

ב"כ העורר מוסיף כי בזמנו ניתן לו היתר ליציאה לעבודה ספציפית, אשר בינתיים נפסקה. אי לכך, המצב בפועל כיום הוא כי העורר חזר למעצר בית מלא, ואין לו אפשרות לחפש ולמצוא עבודה אחרת. בנסיבות אלה, יש, לדבריו, לבטל את מעצר הבית כליל.

7.המדינה התנגדה בטיעונה לביטול טוטאלי של מעצר הבית, אך הסכימה להקלת התנאים לצורך יציאה לחיפוש עבודה בליוויית ערב מפקח, ואם תימצא עבודה ספציפית מתאימה תשקול הסכמתה לאפשר לעורר להשתלב בה.

8.לפנינו הליך הנמשך כבר קרוב לשנתיים שבמהלכן מצוי העורר במעצר בית. בית המשפט ריכך את תנאי מעצר הבית ואיפשר לעורר לצאת לעבודה ספציפית בפיקוח צמוד של ערב. אלא שהעבודה נפסקה, והשאלה היא האם עקב כך ראוי לבטל את מעצר הבית כליל וזאת, בין היתר נוכח התמשכותו של הליך המשפט.

9.בנסיבות הענין, אין הצדקה לביטול מעצר הבית כליל. העבירות בהן מואשם העורר הן רציניות, ומצביעות על מסוכנותו לציבור. חלופת המעצר שהוטלה עליו מהווה איזון ראוי בין עניינו של הנאשם לבין אינטרס ביטחון הציבור, וגם אם ראוי להקל בתנאי החלופה לאחר חלוף זמן, אין הצדקה לבטלה כליל.

המדינה הסכימה לאפשר לעורר לצאת לחיפוש עבודה, וכן ללכת לקראתו באפשרות מתן הסכמה ליציאתו לעבודה מתאימה עם מפקח צמוד, באם תימצא עבודה כזו. גישה זו נראית לי כמאזנת נכונה בין השיקולים השונים.

10.לפיכך אני מורה כדלקמן:

(א) חלופת מעצר הבית תעמוד בעינה בכפוף לסייגים הבאים;

(ב) לצורך מציאת עבודה, יהיה העורר רשאי לצאת מביתו פעמיים בשבוע בימים ב' ו-ה' למשך 3 שעות בשעות הבוקר בין השעות 9:00-12:00 לצורך חיפוש עבודה; ובלבד, כי ביציאותיו אלה ילווה כל העת באחד הערבים המפקחים עליו על פי תנאי השחרור הקיימים.

(ג) אם תימצא עבודה מתאימה, יוכל העורר להציג נתונים בגינה בפני התביעה וזו תשקול את מתן הסכמתה ליציאה לעבודה ואת תנאי היציאה. באם תסרב התביעה לתת הסכמה, יוכל העורר לחזור לערכאה הדיונית בבקשה לעיון נוסף, ולבקש היתר לעבודה ספציפית שנמצאה.

בכפוף לדברים האמורים, דין הערר להידחות.