בש"פ 4926/05 מדינת ישראל נ. רושדי אלבחירי

בפני בקשה להארכת מעצר חמישית מעבר לתשעה חודשים לתקופה של ארבעים וחמישה ימים החל מיום 24.5.05.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי, המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין. כמתואר בכתב האישום, המשיב בצוותא עם אחר, התקוטטו עם המתלונן, לאחר שהאחר שלף סכין, המתלונן נמלט מפניהם, אולם, אלו רדפו אחריו ותפסוהו וכאשר המשיב אחז בצווארו של המתלונן, האחר דקר את המתלונן בחזהו. המתלונן נפצע עקב הדקירה ואושפז בבית החולים למשך חמישה ימים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה והורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים וזאת בשל מסוכנותו, עברו הפלילי, היותו משוחרר על תנאי והיעדרה של חלופת מעצר. מעצרו של המשיב הוארך ארבע פעמים, מעבר לתשעה חודשים וזאת בהסכמתו.

ביום 23.5.05 ניתנה הכרעת הדין ובה זוכה המשיב מעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, אך הורשע בעבירה של תקיפה. מייד לאחר הכרעת הדין, המשיב ביקש לשחררו ממעצר אולם, בית המשפט המחוזי קבע כי חרף העובדה שהעבירה בה הורשע קלה במידה ניכרת מהעבירה בה הואשם ולמרות שתקופת מעצרו (17 חודשים) אינה מצדיקה את המשך המעצר, אין לשחרר את המשיב משום מסוכנותו ובשל החשש כי יימלט מן הדין. בית המשפט הדגיש כי למשיב עבר פלילי מכביד, כי הוא נמלט בעבר לאורך תקופה בת חודשיים, ולא ניתן לשחררו אלא בתנאים אשר יבטיחו את מטרת המעצר. חלופות המעצר אשר הוצעו על-ידי המשיב עובר להליך המשפטי נמצאו לא מתאימות, אך אין לשלול את האפשרות כי אם תימצא חלופה ראויה יהיה מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, ולצורך כך על הסנגוריה להגיש בקשה לעיון חוזר.

בבקשה שבפני טוענת המבקשת כי יש להאריך את מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים. לטענתה, מסוכנותו של המשיב עולה גם מהכרעת הדין המרשיעה, אך בעיקר לאור עברו המכביד הכולל הרשעות רבות בעבירות אלימות חמורות ובהתחשב בכך שבעת ביצוע העבירה הנוכחית הוא היה אסיר ברשיון, רשיון שאותו תבקש המבקשת להפקיע. בנוסף, תלוי ועומד נגד המשיב עונש של מאסר מותנה בר-הפעלה. באת כוח המשיבה מפנה גם לתסקיר שירות המבחן שניתן בתחילת שנת 2004. באותו תסקיר נקבע כי קיימת מסוכנות גבוהה להישנות עבירות אלימות במידה והמשיב ישוחרר, וכי חלופת המעצר שהוצעה אותה עת על-ידי המשיב, בבית אמו בהשגת אחד מאחיו, אינה חלופה ראויה ולא יהא בה כדי לנטרל את מסוכנותו.

באת-כוח המשיב טוענת, כי משזוכה המשיב מהאישום העיקרי והורשע רק בעבירת תקיפה, אין מקום להורות על הארכה נוספת של המעצר.

בנסיבות המקרה, לאחר שהמשיב זוכה מן העבירה היותר חמורה שיוחסה לו והורשע בעבירה של תקיפה בלבד, בהתחשב בכך שהוא נתון במעצר כבר כ-17 חודשים, והבקשה הנוכחית היא להארכת מעצר חמישית מעבר לתקופת תשעת החודשים הקבועה בחוק, מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט המחוזי, שראוי יהא לשקול את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, ובלבד שתימצא לו חלופת מעצר הולמת. לצורך כך, המשיב יוכל להגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי. בשלב זה, לאור מסוכנותו של המשיב, אין מנוס מהארכת המעצר.

לאור האמור, אני מאריך את מעצרו של המשיב לתקופה של 45 יום, שמניינם החל מיום 24.05.05, או עד למתן גזר-דין במשפטו, לפי המוקדם. חרף האמור, המשיב יוכל להשתחרר קודם למועד זה לחלופת מעצר, אם תמצא לו חלופה הולמת על ידי בית המשפט המחוזי, בתנאים ובהגבלות כפי שייקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי.

בנסיבות העניין, בית המשפט המחוזי מתבקש לדון בבקשת המשיב לעיון חוזר בהקדם האפשרי.