בש"פ 4926/07 עבד גיוסי נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר סירב לבקשת העורר להקל בתנאי חלופת המעצר שהוחלה לגביו.

2.

העורר הואשם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. לפי המפורט בכתב האישום, ביום 20.4.07 נשרף רכבו של העורר, וחשדותיו הופנו כלפי המתלונן. תשעה ימים לאחר מכן, התקרב העורר למתלונן בעודו צועד ברחוב בג'לג'וליה, ודקר אותו באמצעות סכין, פעמיים בגב ופעם אחת באחוריו, תוך שהוא אומר לו "אני אתן לך דקירה שתהיה נכה כל החיים שלך". כתוצאה מהדקירות, נגרם למתלונן קרע בשלפוחית השתן והוא אושפז בבית חולים לצורך טיפול רפואי.

3.

ביום 1.5.2007, עם הגשת כתב האישום, ביקשה התביעה את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בדיון הראשון שהתקיים בבקשת התביעה, ביום 10.5.07, הודיעה התביעה על הסכמתה לחלופת מעצר, בכפוף להרחקתו מכפר מגוריו - ג'לג'וליה. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר, והורה, נוכח הסכמת התביעה, על שחרורו של העורר למעצר בית בכפר קלנסווה, תחת פיקוחו הצמוד של ערב, ובכפוף לקיומם של תנאים מגבילים נוספים: ערבות עצמית לצד ג' על סך 50,000 ש"ח, פיקדון כספי על סך 10,000 ש"ח, וערבות המפקח על סך 50,000 ש"ח.

4.

בתסקיר מעצר שהוגש בעניינו של העורר מיום 31.5.07 התקשה שירות המבחן להעריך את רמת הסיכון הנשקפת מהעורר ואת תנאי השחרור הנדרשים. עם זאת הוסיף, כי תיפקודו התקין לאורך השנים והישגיו האישיים והחברתיים הינם גורמים המצביעים על הפחתת הסיכון.

5.

בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 4.6.07 קבע כי אין מקום להקל בתנאי השחרור שנקבעו בהחלטה קודמת, ואין להחזיר את העורר לביתו בג'לג'וליה, מה גם שלא הוצעה ולא נבחנה כל חלופה במקום זה. הוא עמד על הזמן הקצר שחלף מאז ביצוע העבירה ועד למועד ההחלטה, וקבע כי חלופת המעצר שנקבעה מקילה עמו, ואין להקל עימו עוד.

6.

בעררו, טוען העורר כי אמנם קיימות ראיות לכאורה נגדו, אולם אלו נובעות מעדות המתלונן בלבד ועל כן משקלן אינו רב. זאת, בפרט נוכח סתירות מהותיות בעדות המתלונן, אשר בעדותו הראשונה אמר שאינו יודע מי דקר אותו. כן מציין העורר את תסקיר שירות המבחן המציג תמונה של אדם נורמטיבי. על פי הטענה, שירות המבחן נמנע מהמלצה מן הטעם שהעורר, "מתקשה להסביר את הסתבכותו". נימוק זה, בנסיבות בהן העורר מכחיש מעורבותו באירוע, אינו יכול לעמוד. כמו כן, מציין העורר את הנזק הרב הנגרם לו ולבני משפחתו מכך שאינו יכול להמשיך בעבודתו. לפיכך, מבקש העורר להעבירו למעצר בית בג'לג'וליה, בפיקוח אשתו, ולאפשר לו לעבוד בחנות הירקות שבבעלותו הנמצאת בכפר, בין השעות 06:00 -19:00, בפיקוח מתמיד של אבי-אשתו. לחלופין, מבקש העורר כי יוכן תסקיר שירות מבחן לבחינת חלופה מוצעת על-ידו.

7.

דין הערר להידחות.

העבירה המיוחסת לעורר היא חמורה מאוד. על פי מבחנים הנקוטים לצורך בחינת קיומן של ראיות לכאורה לצורך הליך מעצר, צדק בית משפט קמא בהניחו כי תנאי זה מתקיים בנסיבות עניין זה. אלמלא הסכמת התביעה לשחרור העורר בחלופה, ונוכח מסקנת שירות המבחן בתסקירו כי קשה לאמוד את מסוכנותו של העורר, עצם שחרור העורר בחלופה לאחר זמן כה קצר מאז ביצוע העבירה הוא בבחינת חסד גדול שעשה בית המשפט עם העורר, ויש אך לקוות כי אין בכך משום נטילת סיכון בלתי מידתי כלפי המתלונן וכלפי הציבור. מכל מקום, אין כל הצדקה להקל בתנאי חלופת המעצר בדרך של החזרת העורר לביתו בג'לג'וליה, ולאורח חייו הרגיל בחנותו, שכן בנסיבות אלה ונכון לעת זו, זהו מהלך מסוכן ובלתי מידתי.

לפיכך, על העורר להמשיך ולקיים את תנאי החלופה כפי שהוטלו עליו בידי בית משפט קמא אך לפני כחודש וחצי.

הערר נדחה.