בש"פ 4926/11 דוד אטיאס נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל ) מיום 1.6.2011, בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בתיק מ"ת 26187-04-11.

1.

ביום 17.4.2011 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז (להלן: החוק ); נסיון שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק בצירוף סעיף 25 לחוק; נשיאה והובלה של

נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק.

על פי המתואר בכתב האישום, במועד בלתי ידוע לפני יום 5.4.2011 קשר העורר יחד עם אחר, אחד בשם אשר מסר (להלן: מסר ), לשדוד מפעל לייצור תכשיטים ברחוב יחיאל שטיינברג ברמת מוצא (להלן: המפעל ). ביום 17.4.2011 הגיעו העורר ומסר ברכבו של מסר לחניון הסמוך למפעל, כשבחזקתם אקדח מסוג ברטה שנגנב בשנת 1998, לו צורף משתיק קול ומחסנית טעונה בשבעה כדורי 0.22 מ"מ . אלה, בנוסף לארבעה כדורי 0.22 מ"מ נוספים, נמצאו מוצפנים בתוך תיק נשיאה (פאוץ') בתוך הרכב. ברכב נמצאו גם פאות, שפמים מלאכותיים וכפפות, וכן ציוד העשוי לסייע בביצוע השוד, כמו שרטוט המפעל, אזיקונים וכבל חשמל. השניים נתפסו ונעצרו על ידי צוות משטרתי שעבר בסמוך במהלך פעילות שגרתית של המשטרה, כשהם ישובים ברכב בחניון והעורר חובש פאה לראשו, בסמוך לשעה 18:30 באותו היום.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים.

לגרסת העורר, הוא לא ידע מה מכיל הפאוץ', והתלווה אל מסר ברכבו כטרמפיסט וכנוסע תמים על מנת שהלה יסיע אותו לבית דודתו במבשרת ציון, מכיוון שלא יכול היה להגיע לשם עצמאית בשל שביתת הרכבות שהתקיימה באותו היום.

בית המשפט המחוזי האריך את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, משמצא כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס מעורבותו של העורר בעבירות המיוחסות לו, בין היתר, בשל הפריטים שנמצאו ברכב, והסתירות בין גרסאותיו של העורר. נקבע כי קיימת עילת מעצר סטטוטרית. כן נקבע כי אין מקום לחלופת מעצר, באשר עובר למעצרו שהה העורר בחלופת מעצר באיזוק אלקטרוני בחלק משעות היממה בשל כתב אישום אחר התלוי ועומד נגדו. בהקשר זה עמד בית משפט קמא על עברו המכביד של העורר, הכולל עשר הרשעות קודמות בעבירות אלימות וסמים בשנים 1994-2009.

מכאן הערר שבפני.

3.

לטענת העורר, שגה בית המשפט

משלא נתן משקל של ממש לטענות העורר בפניו, ודחה אותן בלא נימוק, בשורות ספורות. העורר טוען הן במישור הראיות לכאורה והן במישור חלופת המעצר. לעניין הראיות לכאורה טען העורר, בין היתר, כי לא אמר לשוטר לוי בעת מעצרו כי יקבל על אחזקת הנשק 9 חודשים בלבד, והא-ראיה שאמירה זו לא נזכרת בדו"ח שכתב השוטר איתי אופיר (להלן: אופיר ); כי לא ידע שיש בפאוץ' נשק והא-ראיה שלא נמצאו טביעות אצבע שלו על הנשק; כי בדיקות ד.נ.א. לפאה העלו שניתן לזהות פרופיל התואם את מסר אך לא את הפרופיל שלו, וכי לא ניתן לייחס לו עבירה של נסיון שוד על פי הראיות שהוצגו. לעניין חלופת המעצר טען העורר כי שגה בית המשפט משלא בחן כלל את חלופות המעצר שהוצעו לו על ידי העורר, ומשביסס את המעצר על חומרת העבירה, שאיננה מהווה עילת מעצר.

4.

אומר בקצרה, כי לפנינו ערר סרק.

העורר נתפס בנסיבות מחשידות, בלשון המעטה שבהמעטה, כשהוא יושב ברכב עם מסר. ברכב נמצא תיק (פאוץ') שבו אקדח ומשתיק קול וכן ממצאים חשודים ומוזרים כשלעצמם, כמו שתי פאות מלאכותיות, שני זקנים, אזיקונים, מסקינטייפ

ומזוודות ריקות. מסר טען כי הפאות והזקנים נועדו למסיבת תחפושות (ואזכיר כי פורים כבר חלף עבר) בעוד העורר טען כי מסר לקח אותו טרמפ מראשון לציון אל דודתו הקשישה בת ה-95 המתגוררת במבשרת, דודה שלא זכר את כתובתה, לא ביקר אותה עידן ועידנים ולא התקשר אליה או למאן דהוא במשפחתה כדי להודיע על ביקורו הממלכתי. העורר לא ידע לתת הסבר הגיוני מה לדודה במבשרת ולרכב חונה במוצא. העורר נחזה על ידי השוטר ישי לוי כשהוא חבוש פאה והעובדה שלא ניתן לזהות את הפרופיל החלש שנמצא בפאה אינה מקימה ממצא לזכותו. השוטר שי לוי רשם בדו"ח הפעולה כי בעת מעצרו העורר התבטא "מה אני אקבל על זה תשעה חודשים על אחזקת נשק", עוד בטרם נפתח הפאוץ', מה שמלמד על כך שידע מה נמצא בפאוץ'. העורר, שישב בכסא הנוסע ליד הנהג, נעצר והוצא מהמכונית על ידי השוטר לוי, בעוד השוטר אופיר עצר את מסר שישב ליד כסא הנהג, מה שמסביר מדוע לא שמע את דברי העורר לשוטר לוי. בדו"ח הפעולה של השוטרים אף נכתב כי מסר התבטא מיד עם מעצרו כי הפאוץ' שייך לעורר, אך בעקבות מבט נוקב מצד העורר, הכריז כי הפאוץ' שלו. איני רואה טעם להכביר מילים ולתאר את כל

הסתירות, התמיהות והראיות הלכאוריות שעומדות כנגד העורר, ומדוע גרסתו מהווה עלבון לשכל הישר. קיצורו של דבר, כי מכלול הראיות מדבר בעד עצמו, וממנו עולה

כי העורר ומסר לא נפגשו באקראי, אלא נתקיים בהם הפסוק "הילכו שניים, יחדיו, בלתי, אם-נועדו"? ( עמוס ג' 3). אף לא למותר לציין, כי למסר עבר פלילי נכבד הכולל מאסר של 12 שנים בגין שוד.

5.

עבירת נשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין מקימה עילת מעצר וחזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, חזקה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים בכפוף לחריגים המופעלים בנסיבות מיוחדות

(ראו, לדוגמה, החלטתי בבש"פ 1748/11 בועז יחזקאל נ' מדינת ישראל בפסקה 9 (לא פורסם, 10.3.2011)).

6.

העורר הלין על כך שלא נבחנה חלופת מעצר והוא לא נשלח לתסקיר מעצר. לא אחת נאמר בפסיקה כי אין מקום להעסיק ולהטריד את קצין המבחן מקום בו נראה בעליל כי אין טעם בחלופת מעצר. הנה כי כן, העורר נעצר כאשר אזיק אלקטרוני על רגלו בהיותו במעצר בית חלקי בגין תיק אחר התלוי ועומד כנגדו. יש בכך להעיד כי

העורר ניצל את האמון שנתן בו בית המשפט בתיק אחר, וניצל את "החלון" שניתן לו במסגרת האיזוק האלקטרוני על מנת לתכנן ולבצע עבירות אחרות. בנסיבות אלה, נראה כי חלופת המעצר לא תצלח להקהות מסוכנתו של העורר.

7.

סופו של דבר, שאני דוחה את הערר.