פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
4930/13
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה מיום 10.7.2013 למתן רשות
לערור מכח סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים),
התשנ"ו-1996 על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בעמ"י 19343-07-13 מפי
כב' השופט א' יעקב
בשם המבקש:
עו"ד שריג דמארי
החלטה
1.
מונחת בפני בקשה למתן רשות לערור על החלטה לפיה נמחק הערר שהגיש המבקש בפני בית המשפט המחוזי מרכז (בעמ"י 19343-07-13 מיום 9.7.2013, כב' השופט א' יעקב ), כנגד החלטת בית משפט השלום, בעניין הארכת מעצרו של המבקש בטרם הגשת כתב אישום נגדו. ברקע, החשד נגד המבקש בביצוע עבירות מס.
2.
וזו היא החלטת בית המשפט המחוזי: "לאחר שקראתי את הבקשה והתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי הדיון בערר הפך ל[א]קדמי גרידא. העורר ביקש לקיים את הדיון מחר והמשיב[ה] הודיע[ה] כי מחר יוגש כתב אישום. עם הגשת כתב האישום, מסתיים המעצר לצרכי חקירה ממילא. לפיכך, אין כל הצדקה מעשית לקיום הדיון בערר ולכן אני מורה על מחיקתו".
3.
לטענת המבקש יש מקום לדון בכל מקרה בערר מהטעם שחקירת המבקש לא הסתיימה לטענתו במועד בו נמסרה הצהרת התובע בעניינו. בנסיבות אלה, כך לטענתו, לא הייתה המשיבה מוסמכת לבקש את מעצרו מכח הצהרת תובע לפי ס' 17(ד) לחוק המעצרים. המבקש גורס כי בירור טענתו היה עשוי להוביל לביטול החלטת המעצר וכן כי החלטה בערר דרושה גם לאחר הגשת כתב אישום מכיוון שיש בה כדי להשליך על החלטה למעצר עד תום ההליכים.
4.
לא מצאתי לנכון להעתר לבקשה. אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי הערר הפך ללא מעשי. נוסף על כן, לנוכח הודעת המשיבה על הגשת כתב אישום – יוצא כי כנראה המשך מעצרו של המבקש ייגזר מהמתווה הדיוני של בקשה למעצר עד לסיום ההליכים. זהו מסלול שונה בו כללים ומבחנים משלו. האמור מהווה מענה גם לבקשה לאפשר לסניגור לעיין ולהעתיק את חומר החקירה (ראו סעיף 74 לחסד"פ).
5.
אין בכך כדי למנוע מהמבקש להעלות את העניין במסגרת בקשה למעצר עד לסיום ההליכים אם תוגש. אינני מביע עמדה באיזו מידה טיעון כזה יהא רלוונטי, אך אפשר להניח שניתן במסגרת כזו לקבל את תשובת המדינה.
6.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ג' באב התשע"ג (10.7.2013).
ש ו פ ט