פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
4931/99
בפני:
כבוד השופט מ' אילן
העורר:
בשאר
אבו נסרה
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי
בנצרת
מיום 11.7.99 בתיק בש"פ 969/99
(ת.פ.
289/99) שניתנה על ידי כבוד השופט
ז'
הווארי
תאריך
הישיבה: כ"ח באב תשנ"ט (10.8.99)
בשם
העורר: עו"ד אמיר מרז'יה
בשם
המשיבה: עו"ד ענבר פלש
החלטה
נגד העורר, בשאר נאדר אבו-נסרה, הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בנצרת ב- 24.5.99. בכתב אישום זה מיוחסת לעורר עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. העובדות הנטענות הן שהעורר דקר אדם בסכין ופצע אותו על רקע יריבות מפלגתית בימי ערב בחירות.
עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו בבית המשפט המחוזי בכתב האישום הנ"ל.
הבקשה נדונה ביום 30.5.99 בפני כב' השופט הווארי, ובפתח הדיון הודיע הסניגור שייצג את הנאשם אז, עו"ד זרייק, כי ההגנה מודה שקיימות ראיות לכאורה וכן מודה היא שיש עילת מעצר, אך הוא מבקש את בית המשפט להסתפק בחלופת מעצר לאור הסכמה שבין באי כוח בעלי הדין. באת כוח המדינה אישרה שיש הסכם כזה. בית המשפט החליט על חלופת המעצר שבעלי הדין הסכימו עליה.
תנאי חלופת המעצר הם:
שחרור בערבות של 15,000 ש"ח כאשר תנאי הערבות הם מעצר בית מלא בביתו של הערב, מר מופיד בשארה, בעיר סחנין.
כן ניתן צו איסור יציאה מן הארץ ונאסר על העורר ליצור קשר כלשהו עם עדי התביעה. החלטה זו ניתנה רק לאחר שהשופט הנכבד שוחח עם הערב, שגם הגיש תצהיר לתיק בית המשפט והתחייב אישית בפני השופט להשגיח על כך שהעורר לא יצא מביתו. הערב גם אישר שהוא מודע לכך שהמשפט יכול להמשך כמה חודשים והוא מקבל על עצמו את ההתחייבות ביודעין שזה המצב.
רק לאחר שנחה דעתו של השופט הנכבד שהתנאים ברורים הן לעורר והן לערב, נאות להחליט כפי שבקשוהו הצדדים.
לא חלפו ימים רבים וכבר ב- 15.6.99 הפר העורר את תנאי הערבות. הוא עזב את בית הערב מופיד בשארה והלך לשתות תה בבית חבר במרחק של 500 מטר מבית מופיד בשארה הנ"ל. התירוץ שלו להפרה זאת היה שסיידו בבית מופיד.
בעקבות ההפרה הובא העורר שנית בפני כב' השופט הווארי כאשר המדינה מבקשת לעוצרו עד תום ההליכים.
השופט הנכבד קבע, מבלי לברר את השאלה אם באמת סיידו בבית מופיד באותו יום, כי התנהגותו של העורר היה הפרת הערבות. גם אם הסברו אמת היה צריך לבקש רשות לעזוב את הבית. יחד עם זאת לא ראה השופט את המעשה כהפרה חמורה ונהג עם העורר במידת החסד והרחמים. הוא לא צווה על מעצרו אלא החמיר את תנאי מעצר הבית במובן זה שחייב את העורר להפקיד ערבות במזומנים בסך 3,000 ש"ח.
ביום 1.7.99 הגיש העורר בקשה לשינוי תנאי הערבות כאשר טענתו היא, שהתנאים המגבילים מכבידים עליו מעבר למדה הראויה, במיוחד לאור העובדה שהדיון במשפטו קבוע לימים 26.10.99 ו- 3.11.99. מעצר הבית המלא מונע ממנו לצאת לעבודה ואילו השהות בבית הערב מטילה עליו ועל משפחתו הוצאה כספית שאינם יכולים לעמוד בה.
הבקשה הוכתרה בכותרת:
"בקשה בכתב לשינוי תנאי מעצר הבית שהוטל על המבקש".
אך למעשה היתה זאת בקשה לעיון מחדש והשופט הנכבד כב' השופט הווארי דן בה ככזאת.
המדינה התנגדה והשופט דחה את הבקשה, מפני שלא מצא שהיה שינוי נסיבות שהצדיק שינוי התנאים.
זוהי ההחלטה נשוא ערר זה, אלא שבינתיים חלה התפתחות נוספת.
ב- 1.8.99 הגישה המדינה בקשה לעיון חוזר בנושא מעצרו של העורר וזאת משום שב30.7.99- העורר נמצא שוב מפר את תנאי הערבות. הוא השתתף באותו יום בחתונה בנצרת ולאחר מכן, בלילה שבין 31.7.99 ו- 1.8.99, ישן בבית חבר בסחנין ולא בבית הערב מופיד בשארה. בקשה זאת נדונה בפני כב' השופט יצחק כהן, אשר גם הוא, כקודמו השופט הווארי, נהג עם העורר במידת החסד ולא ציווה על מעצרו בגלל ההפרה אלא החמיר עוד יותר את תנאי חלופת המעצר. הוא חלט את הערבות המופקדת בסך 3,000 ש"ח וחייב את העורר להפקיד סך 10,000 ש"ח להבטחת קיום תנאי הערבות.
יתר תנאי הערבות נשארו בעינם אולם העורר הוזהר על ידי בית המשפט, שכל הפרת תנאי הערבות היא עבירה בפני עצמה.
מסתבר שהעורר לא הפקיד את סכום הערבות הנוסף וכתוצאה מכך נשאר במעצר. ביום 10.8.99 דנתי בערר בהעדרו. הוא לא הובא ממעצרו כי המזכירות של בית משפט זה לא ידעה ולא יכולה היתה לדעת שהוא במעצר. לפי החומר שבתיק מדובר בנאשם משוחרר בערבות.
בא כוח העורר בקשני לדון בערר בהעדרו של העורר על מנת לא לדחות את העניין פעם נוספת וכן עשיתי.
בא כוח העורר מדגיש שהעורר מכחיש את האשמה המיוחסת לו; סניגורו מאמין שיש לו סיכוי טוב לזיכוי. הוא אינו מסוגל להמציא את הסכום שבית המשפט המחוזי הטיל עליו והתוצאה היא שהוא במעצר אף על פי שלא זאת היתה הכוונה.
בא כח העורר מוסיף ומסביר, כי העבירה נעברה על רקע המתיחות שלפני הבחירות. בינתיים התקיימו הבחירות והרוחות הסוערות נרגעו, ולכן לא קיימת שום סכנה מצד העורר.
בטענותיו בפני נדרש הסניגור גם לסוגיית הראיות וטען שהקורבן ואביו לא זיהו את הדוקר כן הטיל ספק בעצם הדקירה או חומרתה. באת כוח המדינה השיבה על טענות אלו והצביעה על הראיות. לא אדרש לסוגיה זו כלל לאחר שהסניגור שייצג את העורר בבית המשפט המחוזי ב- 30.5.99 הצהיר מפורשות לפרוטוקול שמוסכם שיש ראיות לכאורה ושיש עילת מעצר.
אשר לתנאים, מבוקשו של בא כוח העורר הוא כי אראה ערר זה כאילו הוא גם ערר על ההחלטה הנוספת של כב' השופט יצחק כהן בב"ש 1138/99 של בית המשפט המחוזי בנצרת, ואשנה את תנאי חלופת המעצר באופן שהעורר יוכל להיות במעצר בית בשעות הלילה בבית משפחתו בנצרת וכיום יוכל לעבוד. כמו כן הוא מבקש לבטל את התנאי בדבר 10,000 ש"ח שהוא סכום עתק בשביל העורר, סכום שאין לאל ידו לגייס, והתוצאה היא שהוא יושב במעצר. לחלופין הוא מבקש להקטין את סכום הפקדון.
באת כוח המדינה מתנגדת לבקשה, לנוכח ההפרות החוזרות ונשנות של תנאי הערובה.
דעתי כדעת באת כוח המדינה.
אולי היה מקום לחזור ולעיין בתנאי המעצר מן הנימוקים שמציין בא כוח המערער אילו העורר היה שומר בקפדנות על תנאי הערבות עד שישונו על ידי בית המשפט, אך לנוכח ההפרה הבוטה שהפר את התנאי לאחר שכבר נכשל פעם אחת ובית המשפט היטה לו חסד ולא ציווה על מעצרו, אינני רואה אפשרות לבוא לקראתו פעם נוספת.
העורר מעל באמון שניתן בו שלש פעמים. הוא כנראה אינו מפנים את רצינות העניין והקלה בתנאי חלופת המעצר בשלב זה יהיה בה משום מסר שלילי.
לאור האמור הבקשה נדחית. יש לשלוח עותק של ההחלטה לבאי כח בעלי הדין.
ניתנה היום, ה' באלול תשנ"ט (17.8.99).
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99049310.
T01