בש"פ 4946/97 קוקיאשוילי יעקב נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש לבית משפט השלום בנצרת כתב אישום המיחס לו עבירה של סחר בסמים. עם הגשת כתב האישום, נתבקש מעצרו של העורר עד תום ההליכים; ובית המשפט נעתר לבקשה והורה בהתאם.

מאוחר יותר, נפטר העד המרכזי של התביעה, והעורר פנה לבית משפט השלום ובקש לשחררו מן המעצר. בית משפט השלום דחה את בקשתו והעורר ערר על כך לבית המשפט המחוזי (ב.ש. 1579/97).

גם ערר זה נדחה, לאחר שבית המשפט הצביע על ראיות אחרות המקימות "סיכוי סביר" להרשעה.

2.הערר שבפני היינו כנגד החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי; וטענתו של העורר היא, שבית המשפט המחוזי טעה וכי למעשה עם מותו של העד המרכזי - קרסה מערכת הראיות העומדות לחובתו.

3.אשמת הסחר בסם נושא האישום, מיחסת לעורר מכירת שלוש מנות סם לעד המרכזי שנפטר (להלן: הקונה). מסתבר כי בשעת הארוע, העורר היה נתון למעקב של שני אנשי משטרה. מן הדו"חות שהגישו העוקבים מסתבר: כי הם ראו כיצד העורר מוסר לקונה "דבר" ומקבל ממנו "דבר"; וסמוך לאחר מכן, שמעו את העורר אומר לקונה "תבדוק את החומר". העורר והקונה נעצרו. בכליו של הקונה נמצאו שלוש חבילות סם; בכליו של העורר נמצאו סכומי כסף.

4.השאלה הדורשת הכרעה היא, אם יש בעדותם האמורה של שני השוטרים העוקבים, כדי להקים "סיכוי סביר" להרשעה. התשובה שניתנה לשאלה זו בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי היתה בחיוב; ואנכי לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטתם.

משמעותו של "חומר" בנסיבות שבהן נשאלה השאלה - ברורה ומובנת לכל בר-בי-רב; והצגת השאלה לאחר "מסירת דבר" וקבלת "דבר", כשאצל אחד מהשניים נתפסות בו במקום שלוש חבילות סם ואצל רעהו סכומי כסף המתישבים עם עשיית עסקה של מכירת סמים, מעניקה לשאלה את המשקל הראייתי שנותנת לה התביעה.

5.סיכומם של דברים: התנהגותו של העורר עובר להצגת השאלה האמורה, משמעותה של השאלה בנסיבות הענין ומימצאי החיפוש המיידי בכליהם של העורר ושל הקונה - כל אלה, באורח מצטבר, מקימים אותה תשתית ראייתית לכאורית המספיקה למעצר עד תום ההליכים.

הערר נדחה.