בש"פ 4946/99 סעיד עזאיזה נ. מדינת ישראל

העורר הובא לדין בעבירה של יצור, הכנה והפקה של סם מסוכן וכן החזקתו. מדובר בסם מסוג קנבוס, שהעורר גידל בגינת ביתו. הכמות שנתפסה היא משקל נטו של 543.21 גרם. הכמות נתפסה ארוזה בתוך 19 שקיות נפרדות, וכן עוד קופסת גפרורים ושתי חבילות של כמות גדולה יותר. הכמות היא כזאת שיוצרת חזקה על פי החוק שהסם אינו לצריכה עצמית.

עם הגשת כתב האישום, נתבקש בית משפט השלום גם לעצור את העורר עד תום ההליכים, ואמנם בית המשפט נעתר לבקשה הזו. העורר לא השלים עם החלטה והגיש ערר לבית המשפט המחוזי. הערר התקבל במובן זה, שבית המשפט החליט על חלופת מעצר שתהיה מעצר בית, שלא בביתו של העורר. בית המשפט הזמין את הסניגור להציע חלופת מעצר. הסניגור הודיע במקום זאת, שאין לעורר מקום מלבד ביתו. בית המשפט לא היה מוכן להחזיר את העורר הביתה, למקום בו הוא גידל את הסם. התוצאה היתה, שהעורר נשאר במעצר. מכאן הערר שלפני.

ב"כ העורר מביא לתשומת ליבי, שבינתיים היתה התפתחות. ביום קריאת כתב האישום באוזני הנאשם, שלא בנוכחות הסניגור, הנאשם הודה בעובדות המתוארות בכתב האישום. כתוצאה מכך, הודיע התובע שהוא סיים את ראיותיו. כך לפחות רשום בפרוטוקול שהוגש לי. טוען עו"ד מסאלחה, שהיום כבר ברור שלא תוכל להיות הרשעה בתיק הזה, לפחות לא הרשעה בעבירה החמורה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, שכן חובת השכנוע בעניין הזה מוטלת על שכם התביעה, גם במקום שיש חזקה עובדתית לטובתה. היא לא תוכל לצאת ידי חובת השכנוע, מפני שהיא כבר הודיעה שאינה מביאה ראיות נוספות.

מלבד הטענות האלה חוזר העו"ד, מסאלחה על מה שנאמר בהודעת הערר. הוא מבקש לקבוע, שחלופת המעצר תוכל להתבצע בביתו של העורר, משום שאין לו מקום אחר.

אשר לשאלת הסיכוי לקבל הרשעה, אינני רוצה לאמר דבר, מפני שכל מה שאומר יחשב להנחיה לבית משפט השלום. אני רוצה שתהיה אפשרות לפרקליטים משני הצדדים לטעון בצורה חופשית, מה גם שאני שומע מב"כ המדינה, שאולי תהיה בקשה לתיקון הפרוטוקול, מפני שהתובע טוען שנרשמו מפיו דברים שלא אמר.

לגופו של הערר, אינני מוצא בו ממש. השופטת בבית המשפט המחוזי הסבירה יפה מדוע היא סבורה שהעורר לא צריך לחזור לביתו למקום גידולו של

הסם, ואני סבור שהיא צדקה בזה. לכן הערר נדחה. האפשרות של הצעת חלופת מעצר אחרת כמובן נשארת בעינה.