בש"פ 4954/06 ניסים פיס נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופט רוזן), לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. עיקר תכליתו של הערר לשחרר את העורר לחלופת מעצר בתנאי קהילה סגורה לצורך גמילה מסמים.

2.כנגד העורר ושלושה אחרים הוגש ביום 21.3.2006 כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (ת.פ. 40082/06), המייחס להם עבירות של שוד בחבורה, קשירת קשר לביצוע שוד בחבורה והחזקת סכין שלא למטרה כשרה. על פי עובדות כתב האישום, במהלך חודש ינואר 2006, הגיע לידיעתם של העורר ושלושת האחרים מידע אודות כספת המצויה בביתם של זוג המתלוננים, יצחק ואורה אבינועם. בעקבות המידע האמור, שנתקבל הודות לעבודתה של אם אחד הנאשמים בבית המתלוננים, קשרו הארבעה ואדם נוסף קשר לשדוד את תכולתה של הכספת ולהתחלק בשלל. בתאריך 26.2.2006, בשעות הצהריים, הגיע העורר, ושלושה מן הקושרים לדירתם של המתלוננים. העורר ושניים מן השותפים חבשו כובעי גרב ודפקו על דלת ביתם של המתלוננים. כשנפתחה הדלת, התפרצו השלושה אל הבית. אחד מהם פנה אל המתלוננת וחסם את פיה בידו כדי למנוע ממנה לפנות לקבלת עזרה. שותף אחר הושיב את המתלונן על רצפת הבית, חסם את פיו בחוזקה, וגרם לו בכך לחבלה. אחד מן השלושה נותר לשמור על המתלוננים בסלון הבית, כאשר השניים האחרים נגשו למלאכת פריצת הכספת, שנמצאה בחדר העבודה. משלא עלה בידם לפרוץ את הכספת לבדם, הורו העורר והאחרים למתלוננים לפתוח את הכספת בעבורם. לאחר שעשו זאת, הוציאו מתוכה שלל רב, שכלל: 20,000$, 600 € , 500£, 20,000 ₪, וכן תכשיטים המוערכים בשווי של 200,000 ₪. לפני שעזבו את הדירה, כפתו העורר והאחרים את המתלוננים באזיקי פלסטיק תוך שהם גורמים חבלה למתלונן, ויצאו מן הדירה. לאחר מספר ימים מכרו העורר והאחרים את התכשיטים.

3.בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי ישנן ראיות לכאורה לביצוען של העבירות, וכי קיומה של עילת המעצר ברורה על פניה. עיקר הראיות מתבסס על עדות אחד השותפים, בתוספת חיזוקים אובייקטיביים שונים. ב"כ העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה וקיום עילת מעצר, אלא התמקד בטיעוניו בחלופת מעצר. לטענתו, ראוי היה לשחרר את העורר לחלופת מעצר במסגרת קהילה טיפולית סגורה, לאור התמכרותו לסמים, ולאור העובדה כי החל בטיפול גמילה זה מכבר. בהחלטתו, קבע בית המשפט קמא כי משום חומרתם של המעשים, ונוכח התכנון והביצוע המדוקדק של השוד בחבורה, טמונה בעורר ובשותפיו מסוכנות גבוהה, אותה לא ניתן לאיין בחלופת מעצר כלשהי. לאור זאת, הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

על החלטה

זו, משיג העורר בפנינו.

4.טוען בא כח העורר כי טעה בית המשפט קמא בכך שלא בחן בעניינו של העורר חלופת מעצר לעומקה. כן הוא מלין על כך כי במסגרת החלטת בית המשפט קמא, הופנה אחד השותפים, שאול פרץ, לקבלת תסקיר מבחן, והדבר לא נעשה בעניינו של העורר.

לעניין חלופת המעצר הרצויה, מציע בא כוחו של העורר כי מרשו ישהה בקהילה טיפולית סגורה בהתאם לתכנית קודם למעצרו. לטענתו, בטרם נעצר, עמד העורר על סף השלמה של תהליך גמילה והיה מקום לתת משקל מכריע לפן השיקומי בשיקולי המעצר.

5.המדינה מתנגדת לשחרור העורר. לטענתה, ראשית, תהליך הגמילה בו היה העורר מעורב אינו בשל, ואינו מצדיק חלופת מעצר, בהינתן עברו הפלילי הכבד של העורר מהשנים האחרונות, והמסוכנות הרבה הטבועה בו. כן ציינה ב"כ המדינה כי אין מקום לטענת האפלייה בין העורר לשותפו, בהינתן השוני בחומרת עברם הפלילי ובנתונים נוספים המתייחסים לכל אחד מהם.

6.דין הערר להידחות. מסוכנותו של העורר אכן עולה על פניה מעצם אופייה החמור של העבירה נשוא הליך פלילי זה. שוד אלים בחבורה כפי שבוצע, שהעורר לקח בו חלק פעיל ביותר, מצביע על מסוכנות גדולה. לכך מתווסף עברו הפלילי המכביד של העורר, חרף גילו הצעיר, הנושא 5 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, מרמה, איומים, ועוד. מבין הרשעותיו, גם הרשעות בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו והפרת הוראה חוקית, המצביעים על חשש מאי כיבוד תנאי חלופת מעצר אילו הוטלו על העורר. בנוסף ל-5 הרשעותיו הקודמות, תלויים נגד העורר 5 כתבי אישום נוספים שההליכים בהם טרם נסתיימו בעבירות של החזקת סכין, הכשלת שוטר והפרעה לשוטר, עבירות רכוש שונות, היזק בזדון ועוד.

נסיבות אלה אינן מתיישבות עם שחרור העורר בחלופה, שיש בו כדי לסכן את בטחון הציבור, ולאיים על שלום תושבים תמימים.

7.אשר להליך הגמילה אליו התייחס ב"כ העורר, מהמסמכים שהוגשו לעיוני עולה כי בתאריך 21.7.05 פנה העורר למרכז לטיפול בנ"ס, היחידה האשפוזית ביפו. בתאריך 20.11.05 עבר בדיקות לצורך כך ונרשם לתור המתנה. הוא הוזמן פעמיים לאשפוז אך לא נענה. לבסוף, התאשפז ביום 5.3.06, ושהה במחלקה עד ליום 22.3.05. העבירה נשוא כתב האישום בוצעה ב-26.2.06, הווי אומר, מספר ימים לפני תחילת אשפוזו של הוערר ביום 5.3.06. עולה מנתונים אלה, כי העורר אמנם הראה, עוד בטרם ביצוע העבירות נשוא הליך זה, יוזמה מסוימת להשתלב בהליך גמילה, אולם לא מימש יוזמה זו בטרם עבר את העבירות בהן הוא מואשם כאן. רק לאחר ביצוען, התאשפז במרכז הטיפול לתקופה קצרה, בת מספר ימים, ולא השלים טיפול זה. נסיבות אלה אינן מצדיקות החלת חלופת מעצר לצורך גמילה בשים לב לכלל נתוני הרקע ומסוכנות העורר. גם אם מהנתונים העולים יש רמז לקיום מוטיבציה עצמאית של העורר להיגמל במנותק משאיפתו למנוע את מעצרו – דבר שאינו עולה באופן חד משמעי מנסיבות הענין – הרי הפסקת הליך הטיפול הקצר בו היה נתון בעקבות ביצוע העבירות נשוא תיק זה, איננו שקול כקטיעת תהליך גמילה רציני וממושך שהושקעו בו משאבים מרובים במשך תקופת זמן ארוכה שלעיתים, באיזון ראוי, נכון להמשיכו גם במחיר הגדלת הסיכון לציבור. אם אכן נחוש העורר להיגמל מסמים – דבר שאינו ברור מהתנהגותו עד כה – הוא יוכל להעזר במסגרות מתאימות בכלא לשם כך.

לאור האמור, הערר נדחה.