בש"פ 4956/22 ניתאי צובלי נ. מדינת ישראל

1.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, מצאתי כי יש טעם בטענות בא-כוח העורר באשר לכך שבית המשפט המחוזי הורה על הארכת מעצרו של העורר מבלי שהכריע בשאלת קיומו של ניצוץ ראייתי באשר לעבירה של הפרת הוראה חוקית, וכאשר ההחלטה ניתנה בדיון שבו העורר לא היה מיוצג. בנסיבות אלה, אין מנוס מקבלת הערר.

2.

המדינה תוכל להגיש בקשה לקיומו של דיון דחוף בבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר שהוגשה, שבו תידון שאלת קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לעבירה של הפרת הוראה חוקית, וככל שזו תוגש, בית המשפט המחוזי ישקול את הצורך בקיום הדיון עוד הערב.

3.

שחרורו של העורר למעצר בית בתנאים המגבילים שנקבעו בהחלטות קודמות יתבצע במזכירות בית המשפט המחוזי. המזכירות תוודא אם נדרש דבר מה נוסף לצורך השחרור.

4.

אין צריך לומר כי על העורר להתייצב לדיון הקבוע מחר בבית המשפט המחוזי, ככל שלא יתקיים דיון עוד הערב.

5.

בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, הדעת אינה נוחה מכך שלא נעשה ניסיון משמעותי מצד ההגנה להבטיח התייצבות לדיון שנקבע באמצעות בא-כוח מטעם הסנגוריה הציבורית. עוד ייאמר כי לכאורה ניתן היה לייתר את מירוץ הזמנים שנוצר אילו הוגשה הבקשה לעיון חוזר כבר לפני מספר ימים, בעת שעלה מן החקירה החשד להפרת הוראה חוקית מצד העורר.

6.

במבט צופה פני עתיד, ניתן אף לציין, ובאת כוח המדינה אף הודתה בכך, שראוי היה לכלול בבקשה האחרונה למעצר ימים את עילת המעצר של הפרת הוראה חוקית.

7.

ייתכן שהיה בכל אלו כדי לייתר חלק מהמורכבויות שהתעוררו בהמשך.

8.

הערר מתקבל אפוא, כמפורט לעיל.