בש"פ 4963/09 מדינת ישראל נ. אילן תם

1.

זוהי בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים או עד למתן פסק דין בעניינו על ידי בית המשפט המחוזי במחוז מרכז.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום שבמסגרתו יוחסו לו עבירות של מעשי סדום ומעשים מגונים שביצע בבתו הקטינה מאז היותה כבת 6 ולאורך כ-8 שנים וכן מיוחסת לו תקיפתה. ביום 13.7.2008 החליט בית המשפט המחוזי במחוז מרכז על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. משלא הסתיים משפטו של המשיב בתוך תשעת החודשים הראשונים, הוארך מעצרו של המשיב פעמיים על ידי בית משפט זה. ביום 9.12.2008 הסתיימה שמיעת הראיות בתיק. המבקשת הגישה את השלמת סיכומיה ביום 28.12.2008 והמשיב (באמצעות בא-כוחו) הגיש את סיכומי ההגנה ביום 25.2.2009. מאז ממתינים הצדדים למתן פסק-דין.

2.

המבקשת עותרת להורות על המשך מעצרו של המשיב לתקופה נוספת של 90 ימים. היא טוענת כי חומרת המעשים המיוחסים למשיב מלמדת על מסוכנות גבוהה, לבתו ולקטינים בכלל, ומוסיפה כי בתסקיר מבחן שהוגש בעניינו של המשיב, במסגרת הדיון בהארכת המעצר עד תום ההליכים, לא הומלץ על שחרור המשיב ממעצרו. המבקשת מציינת גם כי למשיב עבר פלילי המעיד על מסוכנותו.

המשיב טוען, לעומתה, כי אין כל הסבר לעובדה שהכרעת-הדין לא ניתנה אף שחלפו כארבעה חודשים מאז נסתיימה הגשת הסיכומים על-ידי הצדדים. בנסיבות אלה אין מקום, לדעתו, להורות על מעצר למשך שלושה חודשים נוספים. קיימת, כך הוא טוען, חלופה סבירה למעצר שתאיין את מסוכנותו. ואכן, יש קושי בבקשה שהוגשה היום.

3.

ביום 27.3.2008 הוגש כנגד המשיב כתב-אישום בבית-המשפט המחוזי-מרכז בפתח –תקווה ועם הגשתו התבקש מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית-המשפט המחוזי החליט, לאחר שנתקיימו מספר ישיבות בעניין זה, ובסופו של דבר בהסכמת המשיב, על מעצרו עד תום ההליכים. משלא הסתיים משפטו של המשיב בתוך תשעת החודשים הראשונים, הגישה המבקשת ביום 14.12.2008 בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים; בית-המשפט העליון נענה לבקשה. משחלפו שלושת החודשים הנוספים האלה, עתרה המבקשת לבית-המשפט הזה בבקשה להארכה נוספת של המעצר ב-90 ימים, ובית-המשפט נעתר לבקשה. משחלפו גם שלושת החודשים האלה ולא ניתנה הכרעת-הדין בתיק אף שהמשפט הסתיים, חוזרת המבקשת ועותרת להארכה נוספת של המעצר, למשך שלושה חודשים נוספים.

4.

לא נשמע היום הסבר לעובדה שהכרעת-הדין טרם ניתנה. נציגת המדינה הודיעה כי על-פי הידוע לפרקליטות המחוז אין כל צפי למתן הכרעת-הדין בקרוב. כיוון שכך, יש צורך לשקול את שחרורו של המשיב בערובה, אלא אם כן יתברר כי, בניגוד לידוע למבקשת, עומדת הכרעת-הדין להינתן בתוך ימים. לפיכך יש לקבוע כי היה ולא תינתן הכרעת-הדין בתוך 30 ימים מהיום, יידרש בית-המשפט המחוזי, בסמוך לאחר תום המועד הזה, לקבוע את תנאי השחרור בערובה של המשיב.

בנתון להוראה זו, מוארך בזה מעצרו של המשיב למשך 60 ימים נוספים או עד תום משפטו – לפי המוקדם יותר. אולם, אם כאמור, לא תינתן הכרעת-דין בעניינו של המשיב בתוך 30 ימים ייקבעו סמוך לאחר מכן תנאי השחרור בערובה.