בש"פ 4967/97 נגר גבריאל נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר - ונאשם נוסף - הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ. 1537/97) בו מיוחסות לשניהם עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ועשיית עסקה בסם מסוכן; כאשר לעורר - נאשם מס' 2 בכתב האישום - מיוחסת גם עבירה של הפרת הוראה חוקית.

החזקת הסם ועשיית העסקה בו מתיחסות לשליטתו של העורר בשתי חבילות קוקאין - האחת במשקל של כ- 90 גרם והשנייה במשקל של כ- 45 גרם - שהוסתרו ברשותו של "אחר" (להלן: סברי) ואשר הגדולה מביניהן נמסרה על ידי סברי על פי הוראתו של העורר, לנאשם מס' 1 בכתב האישום (להלן: הקונה); ואילו הפרת ההוראה החוקית מדברת בהפרת תנאי שבכפוף לו שוחרר העורר בערובה במשטרה בפרשה זו.

סברי והקונה נתפשו בכף ונחקרו; והעורר נעצר על פי הודעתו של סברי, לה נמצא חיזוק בעדות הקונה.

2.עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרם של העורר והקונה, שותפו לכתב האישום; ובית המשפט נעתר לבקשה והורה בהתאם. בעניינו של העורר נמצאה עילת המעצר, ב"מסוכנות" של גרם נזק ל"בטחון הציבור" על ידי המשך העיסוק בסחר בסמים.

3.ב"כ של העורר ממקד את טיעוניו בשניים אלה: ראשית - בכך, שאין "ראיות לכאורה" להוכחת עבירות הסמים המיוחסות למרשו; ושנית - בכך, שבהתחשב בגילו הצעיר של העורר - כבן 18 - ובהעדר עבר פלילי, היה זה משגה שלא להסתפק בחלופת מעצר, כשהעורר נתון בפיקוחו של אביו אצלו הוא עובד.

4.אכן, כפי שטוען ב"כ העורר, העדות המרכזית לחובת מרשו היא עדותו של סברי, שהסתיר את שתי חבילות הסם ושנתפס בכף בעת מסירת אחת מהן לקונה.

ברם, שלא כטענת הסניגור, עדותו של סברי אינה עדות יחידה ובודדת; אלא מצוי לה - כפי שטוען ב"כ התביעה - חיזוק משמעותי בחומר הראיות. ראשית - העורר נכשל בשקר מהותי , כאשר הכחיש את טענתו של סברי, כי היה במקום שבו הורה לו למסור חבילת סם לקונה, כאשר הקונה מאשר את טענתו של סברי בענין זה; שנית - חומר הראיות המתיחס לאישיותו של סברי מלמד, כי סברי היינו על פי טיבעו " משמשם " של אחרים ולא יוזם עצמאי; שלישית - התנהגותו של העורר כלפי סברי במהלך העימות, שנערך ביניהם במסגרת החקירה במשטרה, מלמדת, לכאורה לפחות, כי גירסתו של סברי משקפת את המציאות; ורביעית - העורר התכחש להיכרות עם הקונה, כאשר האחרון הודה בכך מייד עם מעצרו.

בחינת הודעתו של סברי על רקע ארבעת הגורמים האמורים, מקנה לה משקל ראייתי מספיק להקמתו של סיכוי סביר להרשעה; וטענתו של ב"כ העורר בדבר העדר תשתית ראייתית לכאורית להוכחת עבירות הסמים המיוחסות למרשו נדחית.

5.כוחה של "חזקת המסוכנות", הנעוצה בטיבן של עבירות הסמים המיוחסות לעורר - להן נמצא בסיס ראייתי לכאורי בחומר החקירה - אינו מצומצם לענין קיומה של עילת מעצר, אלא מתרחב וחל גם לענין חלופת המעצר.

ככלל, עיסוק בסחר בסמים טומן בחובו יסוד של המשכיות; ומי שמואשם בעבירה של סחר בסמים, מוחזק כמי שמועד לחזור לסורו אם ישוחרר בערובה.

במקרה דנא, כוחה של חזקה שבעובדה זו מוגבר, בהתחשב בכמות הסם שבו סחר העורר ובשיטת המסחר באמצעות אחר; ויש בה כדי לשלול חלופת מעצר, המותירה, מטבע הדברים, פתח להמשך העיסוק בסחר בסמים.

6.לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה.