בש"פ 4970/19סיאון יאיר בנימינוב נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט

ע' דרויאן-גמליאל ) במ"ת 67122-06-18 מיום 9.7.2019 בגדרה נדחתה בקשת העורר לקבלת חומרי חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, התשל"ז-1977 (להלן: החסד"פ ).

רקע והליכים קודמים

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח, הצתה, שוד בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט. על פי עובדות כתב האישום, ובתמצית, בתאריך 30.5.2018 ירה העורר באחר (להלן: המנוח ) באמצעות אקדח, נטל את תכשיטיו וכספו והסתירם בתיקו במתחם נעול בחניון. מבין הדברים שלפי הנטען נשדדו מהמנוח על ידי העורר, נמצאה ביום 31.5.2018 גם שרשרת (להלן: השרשרת ) ועליה נמצא ד.נ.א של המנוח וכן ד.נ.א נוסף של אדם שזהותו אינה ידועה (להלן: האלמוני ).

2.

במאי 2019, במסגרת חקירה שהתנהלה נגד שני נאשמים (שאינם קשורים לפרשת רצח המנוח) (להלן: התיק האחר ), נמצא אקדח אויר המיועד לירי כדוריות פלסטיק באמצעות גז דחוס – שאינו מוגדר כנשק, על פי חוות דעת מז"פ, ועליו הד.נ.א הנוסף של אותו אלמוני.

3.

המשיבה העבירה לעורר את כתב האישום ואת בקשת המעצר נגד הנאשמים בתיק האחר וכן חלק מהראיות ובכלל זה חוות דעת מז"פ על תוצאות דגימת ד.נ.א שנלקחה מאקדח האוויר.

4.

כהערה מקדימה אציין כי במהלך חקירתו הודה העורר בביצוע הרצח, ואף ביצע שיחזור. בהמשך ולאחר קבלת חומרי החקירה, מסר העורר ביום 5.8.2018 גרסה חדשה לפיה הוא חף מפשע וכי רעולי פנים, שזהותם אינה ידועה לו, הם שגרמו למותו של המנוח. לטענתו, לאחר רצח המנוח מסרו לו רוצחי המנוח חלק מתכשיטיו אותם השאיר במחסנו.

5.

ביום 18.6.2019 הגיש העורר בקשה לבית המשפט לפי סעיף 74 לחסד"פ לקבלת כלל חומרי חקירה מהתיק האחר (להלן: החומר המבוקש ).

6.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי אין לחומר המבוקש נגיעה ממשית לאישום וכי מדובר בספקולציה ועל כן לא קיימת הצדקה עניינית למסירתו. בתוך כך עמדה המשיבה על כך כי השרשרת נמצאה בתוך שקית סגורה, בתוך תיק, במחסן נעול בקומת חניון בביתו של העורר; וכי בהיעדר פרטים על זהותו של האחר, שאינו מצוי במאגר הד.נ.א, אין בחומר המבוקש כדי לסייע לעורר.

7.

ביום 9.7.2019 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העורר. בתוך כך נקבע כי העורר לא הצביע על כל קשר ממשי בין חומר החקירה בתיק האחר לבין התיק דנן; העובדה שאותו אלמוני נגע בתכשיט ובאקדח אוויר אינה מלמדת דבר על הקשר בין אותו אלמוני לבין האירוע דנן; עסקינן במסע דיג בלתי ממוקד; לא נמצא דבר בתיק האחר העשוי לשרת את עניינו של העורר.

מכאן הערר שלפניי.

טענות הצדדים

8.

העורר עותר להורות למשיבה למסור לידיו את החומר המבוקש. לטענתו, שגה בית המשפט כשקבע כי מדובר במסע דייג ולשיטתו, הפוטנציאל הראייתי, הגלום בחומר החקירה, הינו זועק למרחוק ומחייב בירור הנתונים עד תום. בדיון שהתקיים לפניי, חזר העורר על טענותיו.

9.

מנגד, טענה המשיבה כי יש לדחות את הערר. לטענתה, החומר המבוקש אינו יכול לסייע לעורר. כמו כן, עמדה המשיבה על הודאותיו הכבושות של העורר ועל המסכת הבסיסית של הראיות הקיימת בתיק.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, שמעתי את טענות הצדדים בדיון שלפניי ועיינתי בחומר החקירה של התיק האחר, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

11.

כידוע, השאלה אם חומר מסוים מהווה "חומר חקירה" היא עניין להכרעה פרטנית בהתאם לטיב החומר ולמידת זיקתו לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי אשר במסגרתו הוא מבוקש ובהתאם ל"מבחן הרלוונטיות" (בש"פ 11042/04 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (30.12.2004); בש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ' ברקו , פסקה 22 (13.8.2009)). באשר לגבולותיה של בחינה זו, היטיב לעמוד כב' השופט מ' מזוז

בבש"פ 2886/16 גורבאן נ' מדינת ישראל , פסקה 11 (11.5.2016):

"נקבע כי אין להרחיב את גדרו של "חומר חקירה" על חומרים שהרלבנטיות שלהם להגנת הנאשם היא ערטילאית, רחוקה, שולית או ספקולטיבית, ואל לו לבית המשפט להתיר לסנגור להפליג למרחקים ולערוך "מסע דיג" ( fishing expedition ) בלתי מסוים ובלתי ממוקד מתוך תקווה ספקולטיבית שמא יימצא בחומר המבוקש דבר מה העשוי לסייע להגנה (ענין אל הוזייל ; בש"פ 9322/99 מסראווה נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(1) 376 (2000); ענין שיינר )... הרחבת הזכות לקבלת חומרי חקירה פריפריאליים, בעלי זיקה רחוקה, שולית או ספקולטיבית, פותחת פתח להתדיינויות מיותרות ולעינוי דין ולהכבדה מיותרת, גם בהליך העיקרי, שאינה תורמת לעשיית הצדק ומונחת כאבן רחיים על צווארו של ההליך הפלילי (בש"פ 7014/12 מדינת ישראל נ' שאהין (11.10.2012); ענין שיינר)."

12.

במקרה דנן, אין כל רבותא להימצאות טביעת אצבע של פלוני אלמוני או ממצאי ד.נ.א על תכשיט נייד העובר מיד ליד, במיוחד כאשר המנוח עסק בתכשיטנות. גם הימצאות ד.נ.א של אותו אלמוני על אקדח אוויר שנה לאחר ביצוע הרצח, אינה מקימה עילה העומדת במבחן הרלבנטיות המצדיקה היענות לבקשה. למעשה, בקשתו של העורר מבוססת על תקווה ספקולטיבית ולא מצאתי כי יש לחומר המבוקש רלוונטיות לעניינו. מכאן שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט.

13.

סוף דבר, הערר נדחה.