בש"פ 4970/98 נניקשוילי יעקב נ. מדינת ישראל

העורר, המואשם באינוס, שלפי כתב האישום בוצע באכזריות רבה, נעצר עד תום הליכי המשפט. טענתו המרכזית של העורר בערר על מעצרו היא, כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה, שעיקרה עדות המתלוננת, אינה בעוצמה מספקת למעצר.

בטענה זו אין כל ממש, שכן עדותה של המתלוננת אינה עומדת לבדה. היא נתמכת בממצאים אובייקטיביים המוכיחים קיום יחסי מין במקום שלדברי המתלוננת העורר אנס אותה - יחסי מין שקיומם הוכחש על-ידי העורר. באת-כוח העורר, עורכת-הדין פרלמוטר-וולף, מעלה בגירסתה אפשרות של קיום יחסי מין בהסכמה, אלא שלגירסה זו אין יסוד בחומר הראיות.

לחלופין, מבקשת הסניגורית לשחרר את העורר בתנאים מגבילים, בהתחשב בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות. מסתבר שהעורר מגדל לבדו ארבעה ילדים. זאת ועוד, לעורר אמנם מספר לא מבוטל של הרשעות קודמות, חלקן בעבירות אלימות, אך מעולם לא ריצה עונש מאסר בין כתלי הכלא.

בית-המשפט המחוזי שקל נסיבות אלה, אולם הגיע לכלל דעה כי חלופת מעצר המשאירה את העורר במקום מגוריו, שזו הדרך היחידה שלא לפגוע במשפחתו, מקימה את החשש כי ינסה להשפיע על המתלוננת לחזור בה מתלונתה. על חשש זה למד בית-המשפט מתמליל שיחות בין העורר לבין אחת בשם אלונה.

הסניגורית טענה בפניי כי לחשש זה אין יסוד, אך איני רואה מקום להתערב בממצאו זה של בית-המשפט המחוזי.

העבירה עצמה חמורה ביותר בנסיבותיה, ומקימה חזקת מסוכנות שלא הופרכה.

עם זאת, בהתחשב בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של העורר מחד גיסא, ובאפשרות להתמשכות הליכי המשפט מאידך גיסא, נראה לי כי העורר יוכל לבקש עיון חוזר במעצרו לאחר תום עדותה של המתלוננת.

אשר-על-כן אני דוחה את הערר.