בש"פ 4972/10 מחמד אבו סמיר נ. מדינת ישראל

המבקש הגיש לבית משפט זה בקשה להעברת מקום דיון בתיק תעבורה. הבקשה הייתה להעברת מקום הדיון מבית משפט השלום בפתח תקווה לבית משפט השלום בבאר שבע. בהחלטתי מיום 6.7.2010 קבעתי, כי מקום הדיון יועבר לבית משפט השלום בבאר שבע, כמבוקש. זאת, בין היתר, נוכח הצהרתו של המבקש, כי בכוונתו להודות בכל העובדות המפורטות בכתב האישום, כך שלא יהיה צורך בהטרחת עדים ובהבאת ראיות לבית המשפט בבאר שבע.

ביום 15.3.2011 חזר בו המבקש מהצהרתו לפיה בכוונתו להודות. לפיכך, חזר בו המבקש מבקשתו להעברת מקום הדיון, וביקש כי הדיון יוחזר אל בית משפט השלום בפתח תקווה, שבאזור שיפוטו נעברה לכאורה העבירה.

דין הבקשה להידחות. אמנם, הגשת כתבי האישום בבית משפט הסמוך למקום ביצוע העבירה מייעלת את עבודת התביעה ומקילה על שוטרי התעבורה, אשר משמשים כעדי תביעה במשפט, בכך שאין הם נדרשים להרחיק ממקום עבודתם הרגיל לבית משפט הנמצא באזור מרוחק. נוכח מספרם הרב של משפטי התעבורה, בהם נדרשת העדתם של שוטרי תעבורה, נושא שיקול יעילות זה משקל רב במסגרת בחינתן של בקשות להעברות מקום דיון של תיקים אלה. מסיבה זו, להודעתו של נאשם כי בכוונתו להודות בעובדות כתב האישום, כך שלא יהיה צורך בהעדתו של שוטר התנועה, יש משקל רב בבחינת בקשות אלה (וראו בש"פ 3067/07 יפה מזרחי נ' מדינת ישראל .

עם זאת, עניין הודאתו של הנאשם אינו השיקול היחיד העומד בפני נשיא בית המשפט העליון או משנהו בהפעלת סמכותו על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט, המאפשר העברת מקום דיון. ככלל, פוגעת העברת הדיון ביציבותם והתנהלותם היעילה של בתי המשפט לתעבורה, אליהם מוגשים כתבי אישום רבים מאד מדי שבוע. לפיכך, יש להימנע מהעברות דיון מרובות. בנוסף, יש להימנע ככלל מהענקת האפשרות לנאשם לבחור את פורום השיפוט המועדף עליו, בשל שיקולים לא ראויים (ראו בש"פ 11637/04 מדינת ישראל נ' זוזיאשווילי , פ"ד נט(4) 229, 236), תוך פגיעה בעקרון השוויון. משקלו של שיקול זה רב במיוחד במקום בו מתבקשת העברת התיק לאחר שכבר הועבר בפעם הראשונה על בסיס הודעתו של הנאשם בדבר הודאתו בתיק.

בנסיבות העניין, לא מצאתי עילה להיעתר לבקשת הנאשם ולהעביר את הדיון בשנית. הדיון בתיק תעבורה 4689-11-09 ימשיך להתנהל, אפוא, בבית משפט השלום בבאר שבע.