בש"פ 4977/04 הילאל חג' יחיא נ. מדינת ישראל

בפניי שני עררים על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' רביד ) מיום 22.4.04 ומיום 23.5.04 לפיהן נעצרו העוררים עד לתום ההליכים נגדם בת"פ 357/04.

כנגד העוררים הוגש כתב אישום בו מיוחסת להם עבירה של סחר בסמים. בכתב האישום נטען כי העוררים קבעו עם אדם בשם בוהדנה כי יעבירו לידיו סמים על מנת שימכור אותם ויעביר לידיהם את התמורה. בכתב האישום מתואר כי העוררים נסעו לירושלים, העבירו את הסמים לידיו של בוהדנה וקבעו להיפגש עימו מאוחר יותר בתל-אביב על מנת שימסור לידיהם את התמורה שנתקבלה. לאחר שקיבל את הסם נפגש בוהדנה עם הקונה הפוטנציאלי – שהיה למעשה סוכן משטרתי – ואז, במהלך העסקה ביניהם, נעצר בוהדנה. בחקירתו במשטרה מסר בוהדנה את המקום המתוכנן לפגישתו עם העוררים כדי למסור להם את תמורת המכירה, ומאוחר יותר באותו יום אכן נעצרו העוררים באותו מקום. יצוין כי הסם שנתפס היה סם מסוג קוקאין במשקל של כ- 450 גרם.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרם של העוררים עד לתום ההליכים וביום 22.4.04 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה והורה לעצור את העוררים עד לתום ההליכים כנגדם. בית המשפט המחוזי מצא כי קיימת, לכאורה, תשתית ראייתית מוצקה למדי המסבכת את שני העוררים בביצוע עבירת הסחר בסמים. כן קבע בית המשפט המחוזי כי סוג הסם וכמות הסם שנתפסה מלמדים לכאורה כי מהעוררים נשקפת מסוכנות אשר מצדיקה את מעצרם עד לתום ההליכים. באשר לחלופת מעצר סבר בית המשפט המחוזי כי בנסיבות הענין, ובשל הסכנה כי העוררים ימשיכו בעסקיהם גם אם יושמו במעצר בית מלא, אין מקום לשחרר את העוררים לחלופת מעצר. העוררים הגישו לבית משפט זה ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (בש"פ 3937/04) ובדיון בעררם נקבע, בהסכמת הצדדים, כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן במסגרת עיון חוזר ראיה נוספת אשר לא הוצגה קודם לכן ויחליט אם יש בה כדי לשנות מהחלטתו. יצוין כי הראיה המדוברת היא קלטת המתעדת שיחה, שנערכה ביום בו בוצעה העסקה, בין בוהדנה לבין הסוכן המשטרתי, לפני שנפגש בוהדנה עם העוררים. לאחר שהאזין בית המשפט המחוזי לקלטת הוא מצא כי יש בה כדי לחזק את ראיות התביעה ועל כן לא ראה לשנות מהחלטתו הקודמת.

כאמור, כנגד החלטותיו אלו של בית המשפט המחוזי הוגשו העררים שבפניי. באי כוח העוררים הפנו את עיקר טענותיהם, בכתב ובעל פה, כנגד גרסתו של בוהדנה, אשר היה זה שנתפס עם הסם ובהודעותיו במשטרה מסר גרסה המפלילה, לכאורה, את העוררים. באי כוח העוררים עמדו על סתירות ופירכות שלכאורה מתקיימות בהודעתו של בוהדנה וטענו כי אין בהודעתו כדי לשמש תשתית ראייתית שמצדיקה את מעצרם של העוררים. בעיקר טענו באי כוח העוררים כי מהראיה הנוספת - תמליל השיחה שבין בוהדנה לסוכן – ניתן להבין שבוהדנה ביקש מהסוכן לבצע את העסקה עוד לפני שנפגש בירושלים עם העוררים ומכאן עולה כי הסמים היו ברשותו של בוהדנה עוד לפני שבא במגע עם העוררים, וללא קשר אליהם. בא-כוחו של העורר 2 (להלן –

מראם ) הוסיף וטען כי יש להבחין בין עניינו לבין עניינו של העורר 1 (להלן – הילאל ). לטענת בא-כוחו של מראם, הראיות כנגד מרשו הינן חלשות ביותר שכן בוהדנה אינו מתייחס למראם בחקירתו ורק לאחר שנשאל מהיכן מכיר הוא את הילאל הוא מוסר את שמו של מראם כמי שהפגיש ביניהם. בא-כוחו של מראם הדגיש כי מרשו לא היה מעורב כלל בעסקה וכי גם לפי גרסת בוהדנה, מי שמסר לידו את הסמים היה הילאל כאשר בזמן זה נשאר מראם ישוב ברכב.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערר. גרסתו של בוהדנה וטענותיהם של באי כוח העוררים בדבר הסתירות הקיימות בה ייבחנו לבטח בעת המשפט עצמו. ואולם, לעת הזו ניתן לומר כי ההודעות שמסר בוהדנה, בצירוף עם חומר הראיות האחר הקיים בתיק, מעמידות תשתית ראייתית לכאורית איתנה דיה להצדקת מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים. יתרה מזאת, לאחר שבחנתי בעיון רב את תמליל השיחה שנוהלה בין הסוכן המשטרתי לבוהדנה לא שוכנעתי כי יש ממש בטענתם של באי כוח העוררים בדבר קיומן של אמירות ברורות המעידות על המצאותו של הסם ברשותו של בוהדנה בעת השיחה, דהיינו, לפני שנפגש עם העוררים. בוהדנה אומר לסוכן בשיחה שהוא הולך לפגוש "אותם" ושעל הסוכן לחכות במקום ובכך יש כדי לסתור, לכאורה, את הפרשנות שהציגו באי כוח העוררים. באשר לטענותיו של בא-כוח מראם הרי שלא ראיתי להבחין בין עניינו של מראם לעניינו של הילאל. בא-כוח מראם הצביע על מספר מקומות בהודעתו של בוהדנה בהם יש התייחסות להילאל בלבד אך כמשקל נגד לכך קיימים מקומות רבים אחרים בהודעות בהם בוהדנה מתייחס לשני העוררים כמיקשה אחת. מכל מקום, אין חולק כי מראם היה ביחד עם הילאל במהלך כל אותו יום בו התבצעה, לכאורה, העסקה. מראם נצפה על ידי עיקוב משטרתי ביחד עם הילאל בשלב של מסירת הסמים, הגם שהוא עצמו לא יצא מרכבו שעה שהילאל מסר את החבילה לידי העורר. כמו כן, היה עימו בשלב של ההמתנה לתמורה בתל-אביב. באשר למסוכנות הנשקפת מהעוררים הרי שכבר עמדנו על כך לא פעם שעבירות של סחר בסמים הן מהחמורות אשר החוק קבע את חזקת המסוכנות המיוחסת להן. בדרך כלל אין בחלופת מעצר כדי להשיג את מטרת המעצר בעניינם של נאשמים בעבירות מעין אלו וראו בש"פ 6240/02 מדינת ישראל נ' יורם (לא פורסם) וההפניות המובאות שם בפיסקה 5. כמובן, שהמסוכנות הרבה במיוחד תלויה בסוג הסם ובכמותו. בענייננו, חרף העובדה כי להילאל אין עבר פלילי כלל ולמראם יש עבר פלילי שאינו מכביד במיוחד, הרי שסוג הסם – קוקאין, והכמות המסחרית העצומה שנתפסה, מלמדים על חומרתה היתרה של העבירה בה מואשמים העוררים ובנסיבות אלו אין מקום לשחרר את העוררים לחלופת מעצר.

אשר על כן, העררים נדחים.