בש"פ 4978/02 מרדכי מרסל מרציאנו נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח ושיבוש מהלכי משפט. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, דקר העורר, במהלך תגרה בין שתי חבורות, אחד מבני החבורה שהגיע לקזינו שבו עבד ובכך גרם למותו, שבועות מספר אחרי הדקירה. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגן הנשיא, י' טימור), בהחלטתו מיום 7.3.02, ציוה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

העורר ערר על ההחלטה.

3.בא כוח העורר טען שלא די בראיות שבידי התביעה, אף לא לכאורה, וכי אין עילה למעצר. עוד טען כי כתב האישום הוגש ביום 18.1.02, ועד היום טרם נקבע מועד לשמיעת ההוכחות.

טענתו הראשונה של בא כוח העורר אין בה ממש. בזמן מעצרו של העורר שהה עמו מדובב ובמהלך שיחותיהם הודה העורר בפירוש בכך שדקר את המנוח, ציין פרטים בדבר איזור הדקירה בגופו של המנוח ועומק הדקירה, וכן אישר שתמיד הוא נושא עמו סכין קומנדו, כזאת שבה נדקר המנוח. לדברים אלה נמצא חיזוק בראיות נוספות שונות, לרבות מקום הדקירה בגופו של המנוח. די באלה כדי לשמש ראיות לכאורה. הן מעידות על מסוכנותו הגדולה של העורר ומכאן עילת המעצר. כמו בית המשפט המחוזי, לא מצאתי מקום לשקול חלופת מעצר, שאף לא הוצעה.

אשר לטענה בדבר התמשכות ההליכים, אין לדחותה בקש. כפי שמתברר, מאז נעצר העורר בחודש ינואר 2002, ועד היום, דהיינו במשך כששה חודשים, לא נפתחה שמיעת הראיות ויש יסוד לחשש שיחלוף זמן ממושך נוסף עד שתיפתח. לא אבוא להמליץ המלצות בענין זה לשופטים עמוסי העבודה של בית המשפט המחוזי, אולם ראוי לתת את הדעת על כך.

4. הערר נדחה.