בש"פ 4980/97 מדינת ישראל נ. עאסי בלאל

1.נגד שלושת המשיבים הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום (ת.פ.ח. 268/96) בו מיוחסות להם עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, קשר לביצוע פשע ושימוש ברכב ללא רשות; כאשר למשיב מס' 3 מיוחסת - בנוסף - עבירה של תקיפת שוטר.

השוד נושא האישום בוצע בחנות תצוגה, מכר ומתנות של שוטרי משטרת ישראל, תוך איומי סכין, כפיתת השומרים והכאתם. עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרם של השלושה; ובית המשפט נעתר לבקשה והורה בהתאם.

באותה פרשה הוגש כתב אישום נוסף נגד נאשם רביעי (ת.פ.ח. 267/96), שעניינו הופרד מעניינם של שלושת המשיבים מתוך כוונה להעיד שניים מהם, בבוא העת, לחובתו. בית המשפט הורה גם על מעצרו של הנאשם הרביעי; וגם הוא הגיש ערר כנגד המעצר בבש"פ 267/96. אף שהדיון בשני העררים התקיים במשותף, תינתן החלטה נפרדת בכל אחד מהם.

2.משחלפה שנת מעצר והמשפט טרם הסתיים, מבקשת התביעה להאריך את המעצר בשלשה חדשים. טענת התביעה היא, כי מעקב אחר קצב הדיון מלמד שבבסיס התמשכותו, עומדות, שתי בקשות דחייה של ב"כ המשיבים מס' 1 ומס' 3: האחת - בפתח הדיון - לדחיית ההקראה עד להסדרת ענין הייצוג, שהביאה לעיכוב הדיון למשך כחודשיים; והשניה - במהלך הדיון - לשם השגת חומר חקירה משטרתי שניתן היה, לדעת התביעה, לדאוג להשגתו קודם לכן, שהביאה לדחייה נוספת של כחודש.

לשיטתה של התביעה, אלמלא שתי הדחיות האמורות, קרוב לודאי שהדיון היה מסתיים תוך שנת המעצר; ומכל מקום - עתה קבוע ההמשך לחודש ספטמבר 97 והדעת נותנת שהדיון יסתיים תוך זמן סביר במסגרת תקופת ההארכה המבוקשת.

3.א. מאידך גיסא, טוען ב"כ המשיבים מס' 1 ומס' 3, כי הדחייה שנתבקשה במהלך הדיון נעוצה באי עשיית מאמץ נאות מצד התביעה למלא אחר מצוות בית המשפט ולהמציא להגנה חומר משטרתי, הדרוש לה לתמיכת טענתם של שלושת המשיבים, לפיה: אין המדובר כלל בשוד, אלא בקנוניה שעשו המשיבים עם השומרים לגנוב סחורות מהחנות תוך הצגת הגניבה כ"שוד".

ב"כ המשיבים מס' 1 ומס' 3 ער לכך, שטענה זו לא הוצגה ע"י שולחיו במהלך חקירתם במשטרה ואף לא במהלך חקירתו של המתלונן המרכזי, שהיה אחראי על השמירה בחנות. הסברו לכך הוא, שהקנוניה נרקמה בין המשיב מס' 1 לבין המתלונן הנ"ל; והמשיב ציפה לכך, שהמתלונן לא יגרום למעצרו ולמעצר חבריו ורק משנתבדה החליט לחשוף את האמת.

עוד מוסיף ב"כ של המשיבים מס' 1 ומס' 3, כי שולחיו עושים מאמץ נכבד להשגת ראיות התומכות בקיומה של היכרות עמוקה בין המתלונן לבין המשיב 1; ובין היתר נזקקו לאותו חומר משטרתי, שהתביעה לא הצליחה לגלותו עד שהוא התערב אישית והשיגו.

ב.לתמיכת גירסת הקנוניה כאמור, מצביע ב"כ של המשיבים מס' 1 ומס' 3 - וב"כ של המשיב מס' 2 מצטרף - על העובדה: כי הסכינים, שלטענת התביעה השתמשו בהם השודדים, נלקחו מן התצוגה בחנות; וכי לא הובאה ראיה כלשהי לפגיעה גופנית מכל סוג שהוא בשומרים.

4.ב"כ של המשיב מס' 2 מצטרף לכל טענותיו של ב"כ המשיבים מס' 1 ומס' 3, ומוסיף: כי אם ימצא שיש הצדקה להארכת המעצר בשל הדחיות שנגרמו עקב בקשותיו האמורות של ב"כ המשיבים האחרים, מרשו אינו צריך ל"סבול" מכך.

5.מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים התחייב מן ה"מסוכנות" שנגזרה מטיבה של עבירת השוד והנסיבות החמורות שבהן בוצעה; כאשר לעברו המכביד של המשיב מס' 1 השלכה לענין "מסוכנותם" של השניים האחרים, שגילו בהשתתפותם במקרה דנא את נכונותם לבצע עבירות מסוג זה אגב התחברות עם אחרים.

שיקולים אלה של בית המשפט המחוזי, תואמים את מדיניות המעצר עד תום ההליכים הנוהגת; ובנסיבות בענין, די בשיקולים אלה - שליחם לא נס - כדי להיעתר לבקשת ההארכה על אף "חלוף הזמן".

על פני הדברים, נעוץ העיכוב שגרם לגלישת המשפט מעבר לשנה בדחיות שביקש ב"כ של המשיבים מס' 1 ומס' 3; והמשיב מס' 2 לא ביקש במהלך הדיון להפריד את משפטו מזה של השניים האחרים. אדרבא, הגנתם של שני האחרים - היא הגנתו; והמאמץ שנעשה ע"י ב"כ של המשיבים מס' 1 ומס' 3 להשיג ראיות לתמוך באותה הגנה - נעשה גם עבורו.

במצב דברים זה, הנני נעתר לתביעה ומורה על הארכת מעצרם של שלושת המשיבים מיום 3.9.97 ועד ליום 2.12.97, או עד למתן פסק דין בעניינם בת.פ.ח. 267/96 הנ"ל, לפי המועד המוקדם יותר.