בש"פ 4983/98 ניר דבח נ. מדינת ישראל

1.העורר הועמד לדין ביחד עם שלושה אחרים בעבירות של נסיון לגרימת חבלה חמורה בירי, וקשירת קשר לביצוע פשע. העורר הואשם גם בהדחה בחקירה ובשיבוש הליכי משפט.

עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרם של הנאשמים עד לתום ההליכים, ובית המשפט המחוזי (כב' השופט א' פריש) ציווה על המעצר. בהחלטתו קבע השופט קמא כי קיימות ראיות לכאורה לפיהן, בעקבות סכסוך שבין הנאשמים לבין המתלונן, קשרו שלושה מן הנאשמים קשר לפגוע במתלונן, וכי בתאריך 7.6.98, בסביבות השעה 23:00 נורו ארבע יריות אקדח כלפי המתלונן שהצליח להימלט מהירי. שניים מן הנאשמים, האחים אברג'יל, השתתפו בפועל בביצוע הירי ואילו העורר היה במקום, לכאורה עפ"י קביעת השופט קמא, בהיותו שותף לתכנית הפלילית. עוד קבע השופט קמא, כי שחרורם של העורר והנאשמים האחרים עלול לסכן עדים שאמורים להעיד נגדם. זאת במיוחד בהתחשב בהתבטאויות שונות המיוחסות לעורר. מסקנתו של השופט קמא היתה כי קיימת עילת מעצר בשים לב למהות העבירות ולסיכון הנובע מן המשיבים וכי אין מקום לחלופת מעצר.

על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

2.באת-כוח העורר העלתה טענות שונות המצדיקות, לדבריה, את שחרורו ממעצר. עיקר טיעונה היה מופנה כנגד חולשת הראיות לכאורה. היא הצביעה על כך שלעורר לא היה מניע לפגוע במתלונן וכי שני הנאשמים האחרים אשר להם מיוחס הירי בפועל הם שהיו בעלי הענין והמבצעים של המעשה. עוד טענה כי מנוכחותו של העורר בקרבת מקום, בקיוסק הסמוך לזירת האירוע, אין ללמוד על מידת מעורבותו בביצוע העבירה, שכן במקום הנזכר נהגו כל בני ה"חבורה" אליה השתייך העורר להיפגש וכי למעשה אין הבדל מבחינת המעורבות באירוע בין העורר לבין עד התביעה המרכזי.

מנגד, פרש בא-כוח המדינה את התשתית הראייתית המצויה בידי התביעה וממנה ניתן להסיק לטענתו, כי נוכחותו של העורר במקום לא היתה מקרית, כי המבצעים היו קשורים עמו בשלבי הביצוע השונים, הן לפני המעשה והן לאחריו.

3.בחנתי את טענותיה של הסנגורית המלומדת, אשר טענה כל שניתן למען מרשה, אך לא מצאתי כי יש להתערב במסקנתו של השופט קמא לפיה יש בידי התביעה ראיות לכאורה כנדרש בשלב זה של ההליך כדי להקים עילת מעצר.

על פני הדברים אין לקבל את הגירסה כי נוכחות העורר במקום היא מקרית ואינה קשורה לתכנון מראש, נוכח העובדה שזמן קצר לפני אירוע הירי התקשרו המבצעים העיקריים לחפש הן את "קורבנם", המתלונן, והן את העורר. פלט רישומי שיחות ה"פלאפון" היוצאות מלמד על התקשרויות מרובות אל העורר באמצעות ה"פלאפון". זהות המתקשרים נלמדת מעדותו של העד יריב פישרמן. יודגש כי על פני הדברים קשה לקבל שחלקם של העד יריב פישרמן והעורר זהים כיוון שהעד נתן הסברים מלאים למשטרה ביחס למעשיו וביחס למעורבותו באירועים הקשורים באותו אירוע. מסקנה זו גם נתמכת בדבריו של העורר כפי שהם מופיעים בתמלילי העימות בינו לבין העד.

4.על אף האמור התלבטתי לא מעט בשאלת המשך מעצרו של העורר וזאת מן הטעם היחיד כי העורר הינו קטין אשר טרם מלאו לו 17 שנים, וזו לו הפעם הראשונה שהוא נתון במעצר. ההחלטה להשאיר צעיר בגילו בתנאי מעצר היא החלטה מכבידה. אף על פי כן הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות כפי שנפרשו בפני, לאור סוג המעשים המיוחסים לעורר, החשש לפגיעה בעדים אשר העורר נשמע בהקלטה שולח לעברם איומים ומנסה אף להדיחם בחקירה, אינם מאפשרים בשלב זה להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה למעצר.

הקושי למצוא חלופת מעצר מתאימה לעורר נעוץ ברקע ובנסיבות האישיות של העורר.

בתאריך 4.6.98, שלושה ימים לפני האירוע נשוא האישום, הודה העורר בבית משפט השלום לנוער בשורה של עבירות וביקש צירוף תיקים. הכרעת בית המשפט בעניינו נדחתה כדי לתת לשירות המבחן הזדמנות לבחון את עמדתו ביחס לעורר.

לבית משפט קמא הוגש תסקיר מעצר של שירות המבחן לנוער ממנו עולה כי הקשר של העורר עם השירות היה תוך שיתוף פעולה חלקי בלבד. כיום, ממליץ שירות המבחן לנוער כי העורר יובא לאבחון והסתכלות במעון "גילעם", אלא שלמרבה הצער, כפי שהודיעה לנו קצינת המבחן לנוער, לא ניתן לקיים המלצה זו במסגרת מעון "גילעם" לפני תחילת אוקטובר.

הצעת הוריו של העורר כי חלופת המעצר תהיה בהשגחתם אינה מניחה את הדעת בהתחשב בפרטים העולים מתסקיר המבחן.

5.אשר על כן לא ראיתי להעתר לבקשה לשחרר את העורר בתנאים של חלופת מעצר. עם זאת, אני מורה כי שירות המבחן לנוער ימשיך לעקוב אחר מצבו של העורר בבית המעצר. אם ניתן יהיה, ובמועד המוקדם ביותר, להציב את העורר במעון "גילעם" כאמור, יודיע השירות על כך לבאי-כוח הצדדים ותוגש בקשה לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 20(א)(1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א1971- לבית המשפט המחוזי כדי שיצווה על העברתו למעון כאמור, במועד ובתנאים שייקבעו על ידו.

יש לקוות, כי שיתוף הפעולה מצד העורר והוריו יקל על המעבר של העורר למעון מתוך הבנה שצעד זה עשוי לסייע לו.

אשר על כן הערר נדחה.