בש"פ 4988/00 מדינת ישראל נ. עודה אלעזזמה

בית המשפט המחוזי דן פעמים בעניינו של המשיב. בפעם הראשונה החליט הוא על פי החלטת המבקשת לעצור את המשיב עד תום הליכים הפליליים נגדו וזאת, לאור כתב האישום החמור עד למאוד שהוגש נגדו.

המשיב הואשם בחבלה בכוונה מחמירה ובעבירות נשק. המעשים נעשו על רקע סכסוך עקוב מדם בין משפחות בדואיות, שגבה קורבנות בנפש. המשיב ירה בכוונה - לפי המיוחס לו - בנשק, מתוך רכב, לעבר הקורבן שנהג ברכב אחר וגרם לו חבלות חמורות.

החלטת המעצר הראשונה של בית המשפט המחוזי אושרה על-ידי בית משפט זה בערר שהוגש על-ידי המשיב ונדחה.

המשיב פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר וטען לשינוי בנסיבות בכך שמתקיימים הליכי "סולחה", כאשר שתי המשפחות המסוכסכות חתמו על "החלטת בוררות" בה נתמנו המשיב מטעם משפחתו ונציג המשפחה האחרת, כנציגים לעניין עריכת הסולחה ונבחרו בוררים לערוך את הסולחה.

הסולחה לא נערכה עד היום. על פי הטענה נובע הדבר מכך שהמשיב אינו יכול להשתתף בה בהיותו במעצר.

השאלה היא האם יש בהליכים אלה כדי להוות נסיבה המצדיקה שינוי החלטות שתי הערכאות שהחליטו על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים?

תשובתי על כך היא בשלילה. כבר נאמר לא אחת על-ידי בית משפט זה כי גם כאשר נערכת סולחה, אין עובדה זו כשלעצמה מהווה עילה לשחרור ממעצר לחלופת מעצר ואין היא מנטרלת את מסוכנותו של הנאשם אותה יש לבחון בכל מקרה. בענייננו, עולה מסוכנות זו הן מן המעשים נשוא כתב האישום ומן האיום שהמשיב מהווה לפחות כל עוד המשפחות לא התפייסו התפייסות של ממש.

במקרה זה מצאו שתי ערכאות כי מסוכנותו של המשיב מצדיקה את מעצרו ולא אחזור על הנימוקים שהועלו שם. העובדה שיש קושי בסידור הסולחה איננה מעלה ואיננה מורידה, מה עוד שלא ברור מדוע לא ניתן להמשיך בה גם בהיות המשיב במעצר, בין אם על-ידי החלפתו בנציג אחר מטעם משפחתו, בהסכמתו, ובין אם באופן אחר. אם תיערך סולחה בין המשפחות, ניתן יהיה לפנות שוב לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר.

הערר מתקבל באופן שהמשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.