פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
4990/00
בפני:
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
העוררת:
מדינת
ישראל
נגד
המשיב
:
מרדכי
(מיקו) ברוזי
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 10.7.00 בב"ש
91596/0
שניתן על-ידי כבוד השופט
מ'
הכהן
תאריך
הישיבה: ט"ז בתמוז תש"ס (19.7.00)
בשם
המבקש: עו"ד דפנה בינוול
בשם
המשיב: עו"ד ירון ברזילי ועו"ד
שרון אפשטיין
החלטה
נושא מעצרו של המשיב בעקבות הגשת כתב אישום נגדו בעבירות תקיפה ואיומים על המתלוננת, עבר גלגולים רבים בערכאות השונות.
1.ביום 29.5.00 הוגש נגד המשיב כתב האישום לבית משפט השלום, בו הואשם כאמור, כשהמעשים המתוארים בו נעשו כנגד המתלוננת, איתה קיים מערכת יחסים ממושכת במקביל למערכת יחסיו עם אשתו-גרושתו. כמו כן הוגשה נגדו בקשה למעצרו עד תום ההליכים.
ב30.5.00- התקיים דיון בבית המשפט שהורה על קבלת תסקיר מעצר.
ב8.6.00- נערך דיון נוסף שנדחה על-מנת לשקול שחרור וחלופת מעצר.
ב12.6.00- הורה בית משפט שלום על חלופת מעצר.
ב21.6.00- נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום. על החלטה זו הגישה המדינה ערר לבית משפט זה, בטענה, שלא היה מקום להורות על חלופת מעצר.
ב23.6.00- החליט בית משפט זה להורות על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה סופית בעניינו בדיון שאמור היה להתקיים בבית משפט השלום. הדיון אכן התקיים ובו נדונה חלופת מעצר הולמת ונתבקש תסקיר משלים של שירות המבחן שיתייחס לחלופת המעצר החדשה שהוצעה.
ביום 9.7.00 קבע בית המשפט בהחלטה מפורטת ומנומקת ולאחר בדיקת נסיבות המקרה פעם נוספת ולאור האמור בתסקיר שירות המבחן, כי יש להורות על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא ובתנאים.
על החלטה זו הגישה המדינה ערר לבית המשפט המחוזי אשר נדחה על ידו, ביום 10.7.00.
על כך ערר המדינה שבפנינו.
2.הפרקליטה המלומדת, עו"ד בינוול, הדגישה בפנינו את עמדתה של המדינה, הרואה בעברו הפלילי של המשיב ובמערכת יחסיו הבעייתית והאלימה עם המתלוננת, סיכון ממשי לביטחונה אם המשיב לא יימצא במעצר. היא באה בטרוניה לבית המשפט המחוזי על כך שלא נימק החלטתו ולא התייחס לשאלת מסוכנותו של המשיב. על כך יש לומר, כי די בכך שהוא אימץ את החלטת בית משפט השלום שפרט בהחלטתו את טעמיה והתייחס בין השאר, לנושא המסוכנות. לא היתה דרושה כל הנמקה נוספת מצד בית המשפט המחוזי. עוד טענה היא כנגד הקביעה לפיה הטעתה התביעה את בית משפט זה בדיון בערר קודם, כאשר לא היתה כל הטעיה כזו. אכן, עולה מהודעת הפרקליטות בכתב לבית משפט זה, כי בטעות ועקב תקלה לא הוצג לבית המשפט מזכר שהיה בו כדי להצביע על תוכן שיחה תמימה ולא מאיימת מצד המשיב כלפי המתלוננת. לכאורה, אמור היה ההסבר להניח את הדעת, מה עוד שטענותיה של הפרקליטות בדבר שיחות מצד המשיב למתלוננת, בהפצרות שלא תנתק את הקשר עימו, לא היו בנויות רק על שיחה אחת. הפרקליטה גם באה בטרוניה לבית המשפט המחוזי על כך שלא נענה לבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו עד להגשת ערר ויצר מצב בו המשיב חופשי ממעצר וקיים קושי להחזירו למעצר. גם אם קיים קושי כזה - והכלל הוא, אכן, שאין מחזירים למעצר מי ששוחרר ממנו, אין זה כלל בל יעבור ועל בית המשפט לבדוק בכל מקרה אם יש טעמים ראויים לעשות כן, שאז אין מניעה להחזיר למעצר את מי ששוחרר ממנו.
לעומתה סבור הסניגור המלומד, עו"ד ברזילי, כי לא זו בלבד ששתי הערכאות הקודמות שקלו את כל שהיה צריך לשקול על-מנת להגיע להחלטותיהן, אלא שבפועל אין במשיב מסוכנות למתלוננת. לטענתו, התקופה האחרונה שעברה עליו, לאחר שהייה של כחודש וחצי במעצר וכל הנסיבות הכרוכות בהליכים נגדו, העמידו אותו על חומרת הדברים וכיום הוא נכון לפנות לטיפול אם יתאפשר לו הדבר. טיפול כזה צפוי בשיתוף עם לשכת הרווחה, איתה עומד הוא בקשר. עברו הפלילי איננו מכביד - לפי הטענה - והחלופה שנקבעה ונמצאה הולמת על-ידי שתי ערכאות, צריכה להישאר על כנה.
3.המקרים בהם מדובר במערכת יחסים קשה ואלימה בין גבר לאישה על רקע קשרים רומנטיים ביניהם, מעוררים בעיות סבוכות וקשות גם מהיבטם של הליכי מעצר. לא אחת, לאחר מעשה, כאשר מעצר מרחף מעל לראשם, מצהירים הנאשמים על חרטה וצער ועל הבנת חומרת מעשיהם ונכונותם להשתנות. לא קל להתחקות אחר כנות הצהרותיהם. מצד אחד, יש לשקול תמיד חלופת מעצר ובלבד שזו תשיג את תכלית המעצר ומצד שני, יש להבטיח את שלומה וביטחונה של המתלוננת לבל תיפול קורבן לאלימותו של הנאשם.
4.נראה כי במקרה דנן נבדק הנושא חזור והיבדק ונעשה כל שניתן להיעשות כדי לעמוד על שאלת היכולת להשיג את תכלית המעצר בחלופת מעצר.
בית משפט זה, בהחלטתו, קבע את המעצר באופן זמני, עד אשר בית משפט השלום יחליט לעניין חלופת מעצר על פי החומר שיובא בפניו. משהחליט על כך בית משפט השלום בצורה עניינית ומנומקת והחלטתו אושרה על-ידי בית המשפט המחוזי, ספק אם היה מקום לפנות פעם נוספת לבית משפט זה.
5.יחד עם זאת, לאחר שבדקתי את התנאים שנקבעו, הגעתי למסקנה כי אלה אינם מספיקים. אני מוצאת לשנותם כדלקמן:
א.סכום ההפקדה במזומנים יוגדל מסך של 2,000 ש"ח לסך של 7,500 ש"ח.
ב.אני מורה על עיכוב יציאתו של המשיב מהארץ ועל הפקדת דרכונו במשטרה.
ג.המשיב יתייצב בליווי מר גבריאל בתחנת המשטרה הקרובה ביותר למקום שהותו, אחת לשבוע ביום ראשון, עד השעה 10:00 בבוקר.
ד.הפרת תנאי מתנאי השחרור יביא לחילוט ההפקדה במזומנים ולמעצרו המיידי של המשיב, וכן תהיה הערבות ניתנת למימוש.
ה.הפקדת המזומנים והדרכון יבוצעו עד יום א' 23.7.00.
ו.יתר התנאים שנקבעו בבית משפט השלום יעמדו בעינם.
6.הסניגור ביקש לאפשר למשיב להשתתף בתוכנית טיפולית כאשר הנושא אמור להיות מוסדר על-ידי רשויות הרווחה. אין לבית משפט זה נתונים כלשהם כדי להחליט על השתתפות בתוכנית כזו. משתהייה בידי הסניגור תוכנית כתובה מטעם רשויות מוסמכות, יוכל יהיה להפנות את בקשתו לבית משפט השלום.
7.ראוי שמשפטו של המשיב האמור להיות קצר ייקבע לשמיעה בהקדם האפשרי ואם לא ניתן הדבר, ראוי הוא שתיגבה עדות מוקדמת מהמתלוננת. דברים אלה יובאו לתשומת לבו של נשיא בית משפט השלום בירושלים.
אשר על כן, נדחה הערר, כפוף לשינוי בתנאי חלופת המעצר, כמפורט לעיל.
ניתנה היום, ט"ז בתמוז תש"ס
(19.7.00).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00049900.
J03