בש"פ 4992/08 דוד עזרא נ. מדינת ישראל

1.

במהלך חודש מאי 2007 הסב אחד – יניב בן דוד, בבית קפה ביהוד, כאשר מאבטח מטעמו ניצב בפתח בית העסק. המתלונן ניגש למאבטח וביקשו לעזוב את המקום או לשבת בצד. נטען, כי בעקבות כך התקשר אדם כלשהו למתלונן, ואמר לו כי בהתנהגותו הוא העליב את יניב, ועל כן נדרש לשלם סכום של 150,000 ש"ח. בהמשך, וכאשר עשה המתלונן את דרכו לביתו, הוא הבחין ביניב וביקש לשוחח עימו כדי לסלק את אי ההבנה שנתגלעה ביניהם. אולם, יניב התעלם ממנו, ואז הגיע העורר לרכבו של המתלונן והלם עם אגרופו בפניו. המתלונן נסע מהמקום, ועקב חששו כי יבולע לו החליט להסתתר בבית מלון. לגרסת המשיבה, אדם שזהותו אינה ידועה חתך בהמשך את צמיגי רכבה של אשת המתלונן. בכתב האישום שהוגש לבית-משפט קמא נגד העורר תוארו מעשי סחיטה נוספים, אולם אלה יוחסו לנאשם אחר בתיק – יהודה קקון.

2.

בעקבות הגשתו של כתב-האישום, נעתר בבית המשפט השלום לבקשת המשיבה, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל, והדיון הוחזר לערכאה הראשונה כדי שתבחן חלופת מעצר לאחר שזו תיבדק על ידי שירות המבחן. בית המשפט המחוזי הורה כי על החלופה להימצא בריחוק מאזור מגוריו של המתלונן, בתנאים של איזוק אלקטרוני, פיקוח וערבות כספית הולמת. ביום י"ד באייר התשס"ח (19.5.08) החליט בית משפט השלום לשחרר את העורר באותם תנאים.

3.

בערר שבפני משיג העורר על קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה קמה נגדו עילת מעצר. לחלופין, נטען כי לא היה מקום להגביל את חירותו להתהלך חופשי, וניתן היה להסתפק בחיובו ליתן ערבויות בלבד.

4.

לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אכן, האלימות בה נקט העורר נגד המתלונן היתה נקודתית ולא חזרה על עצמה. אולם, קשה לנתק אירוע זה מיתר ההתרחשויות שקדמו לו ומההתרחשויות שבאו בעקבותיו. התרשמותי בשלב זה של ההליכים היא, שלתקיפת המתלונן בידי העורר קיימת זיקה הדוקה למה שהוגדר כ"העלבתו" של יניב בידי המתלונן, שהרי בגין מהלומת אגרוף אין הבריות נוהגים למצוא מקלט בבית מלון, ועושה זאת רק מי שנתקף בחרדה לחייו ולשלומו. הנה כי כן, אין מדובר "בסתם תקיפה", שגם בה אין להקל ראש, אלא באלימות ששימשה, לכאורה, כאחד מצעדי הענישה שננקטו נגד המתלונן, כדי לגמול לו על העלבתו של יניב וכן כדי לאלצו לשלם את הסכום בו "חויב". נסיבות חריגות מסוג זה מקימות גם מקימות עילת מעצר, ונוכח הסכנה הנשקפת מהעורר, סבורני כי לא נפל פגם בתנאים בהם התנה בית המשפט המחוזי את שחרורו.