פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
4992/13
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשים:
1. מוחמד חמד
2. מאגד חמד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטות בית
המשפט המחוזי בנצרת בעמ"י 22237-07-13, 22244-07-13 שניתנה על ידי כבוד
השופט י' בן-חמו
בשם המבקשים:
עו"ד מ' אבו אחמד
החלטה
1.
מונחת בפניי בקשה למתן רשות לערור על החלטות בית המשפט המחוזי בנצרת (עמ"י 22237-07-13, עמ"י 22244-07-13, כב' השופט י' בן-חמו ), לפיה נעצרו המבקשים במהלך חקירתם עד ליום 14.7.2013.
2.
ביום 6.7.2013 התקבל דיווח על יריות בשכונה המזרחית של נצרת. בהמשך אף נשמע במקום פיצוץ עז, ככל הנראה של רימון רסס. על רקע זה נעצרו שני המבקשים ביום 8.7.2013, בחשד שהיו קשורים ליריות ולזריקת הרימון.
ביום 9.7.2013 האריך בית משפט השלום בנצרת את מעצרם של שני המבקשים ביום אחד. נקבע כי קיימת תשתית ראייתית הקושרת לכאורה את החשודים לעבירות. ביום 10.7.2013 הובאו המבקשים בשנית בפני בית משפט השלום. הפעם דחה בית המשפט את בקשת הארכת המעצר. צוין כי מהחומר עולה תשתית ראייתית "בעוצמה נמוכה במיוחד", וכי לא בוצעו כל פעולות החקירה אשר פורטו בדוח הסודי (שהוגש לבית המשפט במהלך בקשת הארכת המעצר הראשונה ביום 9.7.2013).
על החלטה זו הגישה המדינה ערר. הערר נדון בפני בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' בן-חמו ) אשר החליט לקבלו. על כך בקשת הרשות לערור שלפניי.
3.
לאחר עיון בבקשה, ובחומרים שצורפו לה, באתי לכלל מסקנה כי אינני מוצא מקום להעניק רשות ערר.
בית המשפט המחוזי, כמו גם בית משפט השלום (בהחלטה הראשונה), קבעו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית ברמה מספקת לשלב זה. מן החומר שלפניי לא עולה כי יש מקום להתערב בקביעה זו. כך גם באשר לקביעה כי המסוכנות הנשקפת מן המשיבים, כמו גם החשש לשיבוש הליכי חקירה, הם ברמה מספקת כדי לאפשר את המשך מעצרם של המשיבים. יצוין כי אף בהחלטה ה"מיטיבה" עם המבקשים, לא נקבע כי כמות הראיות נופלת מהרף הנדרש על פי דין.
אכן, במקרים המתאימים, הארכות מעצר קצרות עשויות להביא לפיקוח שיפוטי הדוק ולשימוש מדוד יותר בכלי המעצר. אולם בפני בית המשפט הוצגו (במסגרת דוח החקירה הסודי) פעולות החקירה המתוכננות. בית המשפט התרשם כי מדובר במספר לא קטן של פעולות חקירה, וכי לא ניתן היה להשלימן בפרק זמן מיידי. אין פסול בהחלטה לעצור ליום אחד במהלך חקירה, אם כי בנסיבות העניין התקופה קצרה למדי. ברם פיקוח מעצר – כשמו כן הוא. ניתן ואף ראוי לערוך בדיקה מחודשת בבקשת המעצר הבאה. לא נפלה, אפוא, טעות משפטית בהחלטת בית המשפט המחוזי, כי לאור קצב ההתקדמות בחקירה וטיב החשד יש להיעתר לבקשת המעצר הנוספת.
4.
לנוכח כל האמור, הבקשה למתן רשות ערר נדחית.
ניתנה היום, ד' באב תשע"ג (11.7.2013).
ש ו פ ט