פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
4995/03
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
אהרון בן מאיר לחיאני
בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין
הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה: י"ב בסיון
תשס"ג (12.6.03)
בשם המבקשת: עו"ד אלעד
פרסקי
בשם משיב מס' 2: עו"ד איל
שמחוני
החלטה
בכתב אישום שהוגש נגד המשיב ושניים אחרים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו נטען, כי השלושה חברו כדי לייבא סם מסוכן מסוג אקסטזי מבלגיה לישראל. מדובר בשני ארועים, האחד התרחש בחודש יוני 2001, והאחר בחודש מאי 2002, כאשר הסם הובא כשהוא מונח בתוך מכונות עסקיות מהן הוצאו מנועיהן. בדרך זו יובאו לישראל כמיליון וחצי טבליות של הסם. המדינה ייחסה למשיב ושותפיו עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, יבוא סם מסוכן, והחזקת סם שלא לצריכה עצמית.
כתב האישום הוגש לבית משפט קמא בתאריך 18.6.02, ומשחלפו תשעת חודשי המעצר הראשונים, החליט בית משפט זה, בהסכמת באי כוחם של המשיבים, להאריך את המעצר ב-90 ימים. עתה עותרת המדינה פעם נוספת להארכה מעצרו של המשיב, ולכך התנגד בא כוחו, עו"ד שמחוני. לטענתו, הארכה שנייה של מעצרו של נאשם מחטיאה את כוונת המחוקק כפי שמצאה ביטוי בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1966, היינו, שמשפטו של נאשם הנתון במעצר יסתיים לא יאוחר מ-9 חודשים מיום הגשתו של כתב האישום. עו"ד שמחוני הוסיף, כי ראוי לדחות את בקשת המדינה הואיל ושולחו דבק בטענת חפותו, ומכל מקום גם אם יוכח כי היה מעורב בפרשת ייבוא הסמים, חלקו קטן ושולי.
החלטתי לקבל את בקשת המדינה. המשיב נעצר ביום 2.9.02, וכבר בחודש אוקטובר 2002 היה בית משפט קמא אמור להתחיל לשמוע את ראיות הצדדים, אך מחמת טעות בוטלו המועדים שקבע לכך, והדיון נדחה לחודש נובמבר. בעקבות כך החלה להישמע פרשת התביעה, אך בטרם הגיעה לסיומה ביקשו באי-כוחם של הנאשמים לדחות את הדיון במטרה לבדוק אפשרות לגבש הסכם טיעון. בחודש פברואר 2003 ביקשו הסנגורים דחייה נוספת לאותה מטרה, אך נראה שאותם מאמצים לא נשאו פרי, ועל כן נדרש בית המשפט לשמוע את כל עדיהם של הצדדים, והדיון נדחה ליום 30.6.03 לשמיעת הסיכומים.
אכן, צודק בא כוח המשיב כי אסור שהשימוש בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, ייעשה כדבר שבשגרה, ויש לייחדו למקרים חריגים בלבד. אך חוששני שמכך לא יוכל המשיב להיוושע, הואיל ומותר להניח כי לולא אותן דחיות לצורכי גישור, אפשר שהמשפט היה מסתיים זה מכבר. מכאן, שהחטא לשיהוי בהליכים רובץ בעיקרו לפתחם של המשיב והנאשמים האחרים, ובנסיבות אלה, ולנוכח חומרתן המופלגת של העבירות, החלטתי כאמור להיעתר לבקשת המדינה.
מעצרו של המשיב מוארך איפוא ב-90 ימים, החל מיום 15.6.03 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 40192/02 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הכול לפי המוקדם.
ניתנה היום, י"ב בסיון תשס"ג
(12.6.03).
ש
ו פ ט