בש"פ 4997/03 מדינת ישראל נ. סרגיי (בן אלכסנדר) מטטוב

בחודש ספטמבר 2002 הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בו נטען כי המשיב (סרגי מטטוב) ביחד עם אחר, ביצעו עבירה של סחר בנשים למטרת זנות, עבירה לפי סעיף 203(א) רבתי לחוק העונשין. המדינה עתרה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, וביום 9 במרץ 2003 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה זו. כאן המקום להוסיף, כי מטעמים השמורים עם המשיב, הוא הגיש ערר על אותה החלטה רק כחלוף למעלה מחודשיים, וערר זה טרם נדון. בינתיים עומדים לחלוף תשעת חודשי המעצר בהם היה אמור הדיון בעניינו של המשיב להסתיים, מכוח סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), והמדינה עותרת להארכת המעצר בתשעים ימים נוספים מכוח סעיף 62 לחוק.

לבקשה זו מתנגד בא כוח המשיב, הטוען כי השיהוי הניכר בבירור האישום נגד שולחו, נובע ממחדליה של התביעה. נראה כי טענה זו אינה משוללת יסוד, הואיל וביום בו היתה אמורה המדינה להתחיל להשמיע את ראיותיה (29.5.03), התברר כי בידיה חומר חקירה נוסף שלא הועבר לסנגור, ודבר זה גרם לביטולו של יום הדיונים. עיכוב נוסף בהליכים נגרם בעטיו של בית משפט קמא, אשר בחודש דצמבר 2002 החליט להעביר את הדיון מהמותב המקורי למותב אחר. התוצאה מכל אלה היא שעד ליום זה טרם החלה שמיעת הראיות, ונראה שגם אם היא תתחיל להישמע כמתוכנן (היום), ברור כבר עתה כי התיק לא יסתיים במהלך תקופת המעצר המבוקשת, וקרוב לוודאי שתידרש הארכה נוספת. זו תוצאה אשר לא ניתן להשלים עמה, באשר היא מחטיאה את מטרת החוק כפי שמצאה ביטוי בסעיף 61 הנ"ל.

חרף האמור, אינני סבור כי הגיעה השעה לשחרר את המשיב, הואיל ובעבר כבר הורשע בעבירה מן הסוג שיוחסה לו הפעם, ומכאן שמסוכנותו היא עובדה מוכחת. עם זאת, לא ניתן להשלים עם כך שמשפטו של המשיב יימשך בקצב שאיפיין אותו עד כה, ולפיכך אני נעתר לבקשת המדינה בחלקה, ומורה על הארכת מעצרו של המשיב עד ליום ט"ו בתמוז תשס"ג (15.7.03), מתוך תקווה שעד אז ימצא בית המשפט המחוזי דרך להוסיף מועדי דיון כדי לקדם את שמיעתו של תיק זה. אם הדבר לא יתאפשר, נראה כי לא יהיה מנוס מכך שבית משפט זה ישוב ויידרש לסוגיית המעצר, ויחליט אם יש עוד עילה לקיימו.