בש"פ 500/99 ג'סאן מנסור נ. מדינת ישראל

העורר, המואשם בכתב אישום אחד בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו עם שניים אחרים, על פיו הוא מואשם בעבירות בנשק שלא כדין ובאיומים, נעצר עד תום הליכי המשפט.

עררו בבית משפט זה נתקבל. בהחלטה שניתנה מפי השופטת שטרסברג-כהן נכתבו הדברים הבאים:

כלפי [העורר] נטען, כי הוא נטל חלק במריבה, קילל את המנוח ולאחר שהמנוח נורה בידי הנאשם 1, נטל [העורר] מידי המנוח אקדח שהאחרון החזיק בידו.

בנסיבות אלה, נראה לי כי ראוי להסתפק בחלופת מעצר לגבי [העורר].. במעצר בית מוחלט ובתנאים נוספים.

העורר שוחרר איפוא ממעצר בתנאים מגבילים לרבות מעצר בית. הגם שבהחלטת השחרור לא נכתב במפורש כי נאסר עליו להיפגש עם עדי התביעה, הרי איסור זה היה מובן ואף-על-פי-כן בא העורר בדברים עם עד התביעה המרכזי. המדינה חזרה איפוא לבית-המשפט המחוזי וביקשה מעצרו בשל הפרת תנאי השחרור. הבקשה התקבלה ומכאן הערר שבפני.

הדיון בערר נדחה על-ידי, בהסכמת הצדדים, לתקופה מסויימת בה אמורים היו להישמע עדי התביעה.

בשל תקלות שונות העדים לא הושמעו. ברם, בדיון שבפניי - כך הסכימו הצדדים ביניהם - אין התביעה טוענת כי קיים חשש שאם ישוחרר ממעצרו ימשיך העורר בשיבוש מהלכי המשפט.

הפרתו של העורר את תנאי השחרור לא הייתה קלה, אך בשלה הוא הוחזר לכלא למשך חודש ימים ויש לקוות כי למד את לקחו. כאמור, החשש להמשך שיבוש הליכי המשפט לא קיים עוד. אשר-על-כן, הגעתי לכלל דעה כי יש לקיים את החלטת בית משפט זה ולשחרר את העורר ממעצרו בתנאים שנקבעו בהחלטת השחרור.

כיוון שבתנאי השחרור נקבע כי אביו של העורר ימציא ערבות צד ג' על סך 20,000 ש"ח וערבות זאת התבטלה מאליה לנוכח מותו של האב שנרצח, על העורר להמציא ערבות צד ג' על סך 20,000 ש"ח מאדם אחר.