בש"פ 5001/98 בני ברונר נ. מדינת ישראל

נגד העוררים הוגש לבית המשפט השלום בת"א כתב אישום המייחס להם סדרת אישומים בעבירות של גניבת רכב, שימוש ברכב ללא רשות, שינוי זהות של רכב, התפרצות לרכב וגניבה מרכב, התפרצות לדירה וכן החזקת נשק שלא כדין.

1.עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים. בבית משפט השלום הסכימו באי כוח העוררים כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות שעניינן שימוש ברכב ללא רשות, אך טענו כי אין תשתית ראיתית מספקת באשר לאישומים הנוספים בהם הואשמו העוררים. שופטת בית משפט השלום קבעה כי קיימות די ראיות נסיבתיות לגבי האישום השישי, שעניינו, התפרצות לרכב, גניבה מרכב וניסיון לשימוש בכרטיס אשראי, אף כי ניתן היה לשכלל את איכותן. אף לגבי האישום השביעי, המיוחס לעורר 1 בלבד, שענינו החזקת נכס חשוד כגנוב, קבעה השופטת כי "די בראיות שבידי המשטרה, להוכחתו". עם זאת, קבעה השופטת כי אין ראיות לכאורה לגבי יתר האישומים המיוחסים לעוררים.

באשר לעילת מעצר, קבעה שופטת השלום כי קמה עילת מעצר כנגד העוררים, הנעוצה בעברם הפלילי העשיר. יצוין, כי עורר 1 היה אסיר ברשיון בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו ולחובתו אף מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים שהוא בר הפעלה, באם יורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום; ואף כנגד עורר 2 תלוי ועומד מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים, הניתן להפעלה אף הוא במידה ויורשע בעבירות המיוחסות לו. עם זאת, קבעה השופטת כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר והורתה על שחרור העוררים בערובה למעצר בית מלא. המדינה לא ביקשה לעכב את שחרורם והשניים שוחררו ביום 3.8.98.

2.ביום 4.8.98 עררה המשיבה על החלטתה זו לבית המשפט המחוזי, אשר קבע, ביום 7.8.98, כי חלופת המעצר אינה מבטיחה במידה הראויה את שלומו ובטחונו של הציבור, שכן מדובר בעבריינים "ותיקים" שעברם הפלילי העשיר הוכיח כי העבריינות היא להם דרך חיים. השופט קבע כי "אופי פעילותם העבריינית של המשיבים בעבר ובפרשה דנן מצביע על סכנה מאד ממשית לניצול השחרור בערובה להמשך פעילות עבריינית בעבירות נפוצות מאד ומכבידות על הציבור". אשר לתשתית הראיתית, ציין השופט כי הוא אינו נדרש למחלוקת באשר לסיכויי ההרשעה בחלק מסעיפי האישום. עם זאת הוסיף כי קיים, לדעתו, חומר ראיתי מוצק באשר לאישום השני והאישום השישי.

כנגד החלטה זו הוגשו העררים שלפנינו.

3.בטיעוניהם בפני חזרו באי כוחם של העוררים על הטענה כי קיימת תשתית ראיתית אך לגבי עבירת השימוש ברכב ללא רשות ואילו לגבי האישומים הנוספים אין בידי התביעה ראיות במידה הנדרשת בשלב זה של ההליך. לטענת באי כוחם של העוררים, כאשר מדובר בעבירות שימוש ברכב בלבד, ניתן להסתפק בחלופת המעצר שנקבעה בבית משפט השלום. כן ביקשו ליתן משקל לעובדת שיחרורם בערובה של העוררים.

מנגד פרש בא כוח התביעה את מסכת הראיות שבידי התביעה לגבי כל האישומים וביקש להיעזר בחזקת החזקה התכופה באשר לחלקם. בא כוח המדינה הדגיש כי שתיקת העוררים מחזקת את הראיות שבידי התביעה ומעידה אף על מסוכנות העוררים. עוד טען כי על מסוכנות העוררים ניתן ללמוד מעברם הפלילי העשיר, מטיב העבירות שביצעו ומהעובדה כי את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום ביצעו כשמאסר על תנאי תלוי ועומד כנגדם, וכאשר העורר מספר 1 היה אסיר ברשיון.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות ביחס לאישום השישי שהיה בפני, נחה דעתי כי צדק השופט של בית המשפט המחוזי בקבעו שבידי התביעה תשתית ראיתית לכאורית מספקת, בהתאם לנדרש בשלב זה של ההליכים, כדי לבסס פוטנציאל ראייתי להרשעת העוררים, לפחות לגבי האישום השישי. כן יש בראיות כדי לבסס את האישומים הקשורים בשימוש ברכב הגנוב. אינני רואה להכריע בשאלת המסקנה המתבקשת מטענת התביעה לקיומה של חזקה תכופה המצביעה

על גניבת הרכבים בידי העוררים או רק על שימוש בהם. בכל מקרה אין חולק שהמערערים השתמשו תקופה ניכרת ברכבים הגנובים כשהמפתחות נמצאים בידיהם.

4.באשר לאישום השישי, על פי הנטען בכתב האישום, ביום 5.7.98, בשעה 12:00 לערך, התפרץ העורר 2 לרכבה של המתלוננת, בשעה שהמתלוננת שהתה ברכב והחנתה אותו. העורר 2 גנב מתוך הרכב את תיקה של המתלוננת, אשר היה מונח לצידה, ולאחר ביצוע ההתפרצות נמלט מהמקום ברכב המיצובישי הגנוב, בו המתין העורר 1. על פי הנטען, בסמוך לאחר הפריצה לרכבה של המתלוננת, הגיעו העוררים למכשיר כספומט ברחוב רש"י והעורר 1 ניסה למשוך כסף מכרטיס האשראי הגנוב. כרטיס האשראי נבלע בכספומט והעוררים עזבו את המקום ברכב המיצובישי.

כאמור, קימות ראיות לכאורה לתמיכה בפריט אישום זה. על פי הראיות, נצפו העוררים ביום 5.7.98 בשעה 12:04, כשהם נוסעים במיצובישי ברמת גן, בסמוך למקום בו ארעה הפריצה לרכבה של המתלוננת. בשעה 12:45 נצפה העורר 1 כשהוא "מתעסק" בכספומט ברחוב רש"י, בעוד מכונית המיצובישי חונה בסמוך. על פי תדפיס מסניף הכספומט שברחוב רש"י, נבלע כרטיסה של המתלוננת בשעה 12:49. זאת ועוד, מספר הרכב אותו רשמה המתלוננת ותיאורו, תואמים את פרטי רכב המיצובישי הגנוב. אף תיאורה של המתלוננת לגבי מראהו של הפורץ, תואם את תיאורו של עורר מס' 2. נראה כי ראיות אלה מבססות במידה המספקת בשלב זה של ההליכים, את מעורבותם של העוררים באישום השישי.

5.באשר להחזקת האקדח, המיוחסת לעוררים, נראה כי אכן, כפי שציינה שופטת השלום "נמצא קשר" בין העוררים לבין האקדח, ו"אין ספק, כי בשלב מסוים נמצא האקדח בסיאט, בו הם עושים שימוש ללא רשות". על אף שהמעקב אחרי העוררים לא היה רציף, איו חולק כי העוררים עשו שימוש בסיאט, ומפתחות הסיאט, בה נמצא האקדח, נמצאו בידיהם. בנסיבות המיוחדות שלפנינו, די בתשתית הראיתית הקיימת באשר לעבירות הקשורות בשימוש ברכב גנוב עם לוחות זיהוי מזויפים והעבירות המיוחסות לעוררים במסגרת האישום השישי בכתב האישום, כאשר אלו מתווספות לעברם הפלילי של העוררים, כדי לקבוע כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לעצור את העוררים עד תום ההליכים כנגדם.

בבואנו לשקול אם ניתן להסתפק בנסיבות המקרה בחלופת מעצר, יש לתת משקל ניכר לטיבן ולאופיין של העבירות המיוחסות לעוררים. קיימת חומרה יתרה המצביעה על סכנה לבטחון הציבור הנלמדת מההתפרצות לרכבה של המתלוננת, התפרצות שהתרחשה בלבה של עיר בעוד המתלוננת יושבת במכוניתה וצופה חסרת אונים בפריצה לרכבה ובגניבה מתוכו. מעשה "נועז" זה בוצע תוך שימוש ברכב הגנוב שהיה בחזקתם של העוררים. יודגש, כי גם אם אין ראיות לגניבות כלי הרכב בידי העוררים מכח החזקה התכופה, שאלה שנמנעתי מלהכריע בה, הרי אין מדובר בעבירה "טיפוסית" של שימוש ברכב ללא רשות. בבואנו להעריך את הסיכון לבטחון הציבור הנשקף מהעוררים, יש להתחשב בנסיבות בהן השתמשו העוררים ברכב הגנוב. נוכח עברם הפלילי המכביד, ומכלול הנסיבות בענייננו, נראה כי אכן נשקפת לציבור סכנה באם ישוחררו העוררים, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.

לכל אלה מצטרפת העובדה כי העבירות המיוחסות לעוררים בוצעו בעת שמאסר על תנאי היה תלוי ועומד נגדם והעורר 1 היה אסיר ברשיון שהשתחרר זמן קצר לפני כן מתקופת מאסר ממושכת, עובדה זו מצביעה על כך שאין לתת בעוררים אימון בכל הנוגע לקיום תנאי שחרורם בערובה. לאור הסיכון הנשקף מהעוררים אין גם לתת משקל רב לעובדת היותם משוחררים בערובה משך מספר ימים עקב החלטת בית משפט השלום.

אשר על כן אינני רואה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לפיה אין בחלופה למעצר כדי להשיג את מטרת המעצר.

העוררים יתיצבו ביום 12.8.98 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, עד לשעה 10:00 בבוקר.