בש"פ 5004/10 נאסר גריפאת נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בנצרת, ועמו נאשם נוסף – אחיו, סקר גריפאת. נטען, כי בין משפחתו של העורר למשפחת הייב המתגוררת בזרזיר, נתגלע סכסוך על רקע של השגת גבול בשטחים חקלאיים. בתאריך 11.4.10, בשעת צהרים, קיבל הסכסוך תפנית אלימה, כאשר העורר ואחיו תקפו את ראיד הייב באגרופים ובעיטות ופצעו אותו בסכין מאחורי אזנו השמאלית. בהמשך, הזעיק ראיד את אסמעיל הייב ואת דודו איברהים, וכאשר אלה הגיעו למקום חבט סקר בראשו של איסמעיל עם אלה, וכאשר איברהים ניסה לגונן עליו בגופו, הותקף גם הוא. כתוצאה מכך נגרם לאיסמעיל שבר דחוס בגולגולת, והוא הובהל לבית חולים שם נותח. גם אצל איברהים אובחנו חבלות שונות.

בגין כל אלה יוחסו לעורר עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ושיבוש מהלכי משפט, מאחר ועד לתאריך 26.4.2010 הוא שהה בבריחה אף שידע כי הוא דרוש לחקירה.

עם הגשתו של כתב-האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ומשבית המשפט המחוזי נעתר לה, הוגש הערר שבפני. נטען, כי העורר הנו אדם נורמטיבי; מסר גרסה מלאה במשטרה; אמנם נמלט מהזירה, אולם הסגיר את עצמו לאחר מספר ימים; נוכח אופיו של הסכסוך לא נשקפת מהעורר סכנה כלפי כולי עלמא; והוצעו חלופות מעצר ראויות.

אין בידי להיעתר לערר. האירועים נושא תיק זה הם גילוי נוסף לנטייה הגוברת של רבים ליישב סכסוכים תוך שימוש באלימות, שלעתים קרובות תוצאותיה קשות כפי שהמקרה הנוכחי מלמד. בגין סכסוך שרבים כמותו, החליטו העורר ואחיו לעשות דין לעצמם. הם הפליאו את מכותיהם ביריביהם, ולא הרפו מהם עד שאלה נותרו מוטלים על הארץ כשאחד מהם פצוע קשה. התנהגות זו כשלעצמה מצביעה על מסוכנותו המופלגת של העורר, ומקובלת עלי השקפתו של בית המשפט המחוזי, שאת המסוכנות הזו לא ניתן לאיין אלא בדרך של מעצר ממש.

אי-לכך, הערר נדחה.