בש"פ 5006/99 פלוני נ. מדינת ישראל

שני העוררים בתיק זה היו מעורבים בקטטה של נערים, שהסתיימה במותו של הנער המותקף. לא מדובר בקטטה שפרצה ספונטאנית, אלא במעשה יזום של התגרות שנעשה כהמשך לאירוע שהיה ביום קודם, שבו אחד הנערים נעלב מהתבטאות של הקורבן. כתוצאה מכך יזמו קטטה, כאשר התוקפים חמושים באלה, באגרופנים ובשני סכינים. הקורבן מת. הנערים הואשמו כולם בהריגה. הם אינם מודים בעבירה החמורה הזו. אין מחלוקת לגבי התשתית העובדתית; יש מחלוקת גם עובדתית וגם משפטית לגבי היסוד הנפשי של העבירה.

יחד עם הגשת כתב האישום התבקש בית המשפט המחוזי לעצור את כל הנערים הנאשמים עד תום ההליכים. בית המשפט עשה אבחנה בין נערים שונים. שני העוררים שבתיק זה נשלחו למעצר בית, כל אחד מהם לישוב שמרוחק ממקום מגוריו, דהיינו מרוחק מנצרת עילית.

הסניגור המלומד, עו"ד אסכנדר, טען בפני שיש מקום לשנות את ההחלטה במובן זה, שמעצר הבית יהיה בבית ההורים בנצרת עילית. הפיקוח של ההורים יהיה בודאי לא פחות יעיל מפיקוח קרובים בעיר רחוקה, ואילו הנזק הנגרם לעוררים יקטן בהרבה, שכן הם יהיו קרובים לבית הספר ואפשר יהיה לדאוג להעביר להם את חומר הלימודים מדי יום ביומו, ואילו במקום מרוחק, יש חשש שהדבר לא יתבצע. ב"כ המדינה מתנגד לשינוי. טענתו היא, שיש חשש שהקירבה של העוררים לחבריהם, האמורים להעיד בתיק, תביא לנסיון להשפיע על העדות.

עיינתי בהחלטתו של כב' השופט ח'טיב בבית המשפט המחוזי בנצרת. השופט כתב החלטה יסודית ומאוזנת מאד. הוא לקח בחשבון את כל השיקולים והגיע למסקנה, שראוי שמעצר הבית יהיה במקום מרוחק מנצרת, בדיוק בגלל אותו חשש שמעלה ב"כ המדינה. השופט לא היה אדיש לשאלת המשך הלימוד, אבל הוא חפש דרך לאזן בין האינטרסים השונים. אני בשום אופן לא מוכן לאמר שיש טעות בדבריו. ההחלטה נראית לי ואני דוחה את הערר, על הסף לעניין אחד. קצינת המבחן ביקשה שיתאפשר הקשר בין העוררים לבין השירות גם כשהם במעצר בית. לכן אני קובע, שביקור במשרד קצין מבחן, כולל הדרך מן הבית אל קצין המבחן ובחזרה, לא יהוו הפרה של תנאי מעצר הבית, ובלבד שיודיעו מראש לתחנת המשטרה הקרובה, שהם עוזבים את הבית למטרה הזו. ובלבד ששירות המבחן ידאג שלא יהיה זה משרד בנצרת, והעוררים לא יבקרו בעיר נצרת עילית בדרכם ממשרד שירות המבחן ובחזרה.