בש"פ 5007/08 סמיח חגאזי נ. מדינת ישראל

לעורר, העומד לדין בבית-משפט השלום בעכו, מיוחסים שני אישומים שתמציתם היא תקיפה של שוטרים אשר עצרו אותו לחקירה לאחר שנשמע מאיים על אדם שהעיר לו על דרך נהיגתו. הערכאה הראשונה הורתה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, וזאת היא עשתה נוכח קיומן של ראיות לכאורה לחובתו, והערכה שנסמכה גם על עברו הפלילי המכביד, כי גלומה בו סכנה לציבור. בית-המשפט המחוזי בחיפה דחה את עתירת העורר לשחררו לחלופת מעצר, תוך הדגשת הסכנה הנשקפת ממנו ושמצאה ביטוי בהתנהגות אלימה וחסרת מעצורים באירועים בהם עוסק כתב-האישום, ובפרשה נוספת שגם בה הוא נאשם באיום על שוטר.

בא-כוחו המלומד של העורר, עורך-הדין ח' בולוס, אשר טען לשולחו את כל שניתן היה לטעון, חלק על הקביעה כי לחובת העורר ראיות-לכאורה במידה המצדיקה מעצר. נטען כי העורר, העומד על גרסתו כי הוא הותקף בידי השוטרים, הינו אדם נורמטיבי שזה לו מעצר ראשון, ואין חשש כי ישוב ויבצע עבירות אם ישוחרר. חלופת מעצר, טוען העורר, תימצא לבית-המשפט בהחזקתו בתנאים מגבילים בפיקוח אביו.

טבעה של חלופת מעצר, אפילו מלווה היא בתנאים מגבילים, כי היא דורשת מידה של שיתוף פעולה מצד הנאשם. לבית-המשפט המורה על שחרור ממעצר דרוש יסוד להערכה, כי הלה לא ינצל את העובדה שאין הוא מוחזק מאחורי סורג ובריח, ויפעל באורח המסכן את שלום הציבור. יסוד שכזה לא נמצא לי בעניינו של העורר, אשר לא זו בלבד שהמעשים בהם הוא נאשם משקפים רמת אלימות גבוהה במיוחד, אלא שלחובתו הרשעה קודמת בגרימת חבלה, וכתב-אישום נוסף תלוי ועומד נגדו בחשד לאיום על שוטר בפרשה אחרת. בנסיבות אלו, קיים חשש ממשי כי העורר מסוכן לציבור, וסבורני כי תרופתו בשלב זה היא במעצר בלבד.

הערר נדחה.