בש"פ 5023/14 מוחמד שיבלי נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת ( סגן הנשיא ארבל ) במ"ת 19295-06-14 מיום 15.7.14, בגדרה הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. עניינה של הפרשה נסיון רכישת נשק ללא רשות משטחי הרשות הפלסטינאית.

רקע והליכים קודמים

ב.

ביום 11.6.14 הוגש נגד העורר ושניים נוספים כתב אישום המייחס לעורר עבירה של ניסיון לרכישת נשק ללא רשות, עבירה לפי סעיף 144(א) רישא בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן החוק ); כתב האישום תוקן ביום 16.6.14. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, העורר ביקש לרכוש נשק מסוג M-16

אשר אמור היה להיות מוברח משטחי הרשות הפלסטינאית (להלן הרשות ). לשם כך, שוחח עם אסעד סתייתי (להלן אסעד ) שעתיד היה להבריח את הנשק ותיאם עמו את קבלת הנשק. אולם, מבריחי הנשק – פתחי סעיד (להלן פתחי ) ועומר ביאטרה (נאשם 1 בתיק, להלן עומר ) – נעצרו לאחר שנכנסו לישראל והנשק לא הגיע לידי העורר. יצוין, ולדברים חשיבות לעניין טיעוני העורר בערר זה, כי נאשם נוסף במסגרת אותו כתב האישום, מועאד ג'בארין (להלן נאשם 3 ), הואשם בכך שתיאם עם אסעד קבלת נשק מידי אדם אחר (פתחי) משטחי הרשות, והנשק הועבר לנאשם 3 באום אל-פחם; על כן יוחסה לנאשם 3 עבירת רכישת נשק בלא רשות, לפי סעיף 144(א) רישא לחוק.

ג.

ביום 23.6.14 קבע בית המשפט קמא באשר לעורר, כי אין "כל ראיה ישירה וחד משמעית, הקושרת אותו למעשי העבירה המיוחסים לו" (פסקה 19). בהמשך לכך נקבע, כי בשים לב לחומרת העבירה המיוחסת לעורר ולעברו הפלילי המכביד מחד גיסא, ולחולשת הראיות מאידך גיסא, יש לבחון חלופות מעצר בעניינו. על כן, הורה בית המשפט לשירות המבחן לערוך תסקיר בעניינו של העורר.

ד.

ביום 14.7.14 הוגש לבית המשפט תסקיר המעצר. שירות המבחן התרשם, כי העורר רואה בכוח אמצעי לפתרון בעיות, וכי הוא מתקשה לקבל אחריות על אירועים אלימים שביצע בעבר; על כן, מידת המסוכנות הנשקפת מהעורר היא גבוהה. אשר למפקחים שהוצעו צוין, כי אלה נטו לגונן עליו, הן לגבי העבירות נשוא הליך זה והן לגבי אירועי העבר. כן צוין, כי המפקחים הצביעו על קושי אפשרי בפיקוח רציף על העורר בשעות הצהריים, ככל שההליכים ימשכו גם לאחר שתסתיים חופשת הקיץ ואשתו של העורר, שהוצעה כמפקחת, תשוב לעבודתה כמורה ולא תוכל להשגיח עליו. ביום 15.7.14 קבע בית המשפט, כי נוכח תסקירו של שירות המבחן ניכר שמסוכנותו של העורר אינה ניתנת להפגה באמצעות חלופת מעצר, ועל כן יש לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. באותו יום נקבע כי נאשם 3 ישוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים; נפסק, כי נוכח התסקיר החיובי של שירות המבחן, עברו הנורמטיבי של נאשם 3 והתרשמות שירות המבחן כי המפקחים שהוצעו יוכלו להפיג את מסוכנותו שכן ביכולתם להציב לו גבולות, יש לשחרר את נאשם 3 למעצר בית אצל הוריו באום אל פחם.

יצוין לגבי בקשת המדינה מיום 13.7.14 לעיון חוזר בהחלטות בית המשפט המחוזי נוכח מעצרו של אסעד אשר הוגש נגדו כתב אישום בגין מעורבותו בפרשה, כי בהחלטה מ-15.7.14 ציין סגן הנשיא ארבל שכיון שהחליט על מעצר העורר, אינו רואה מקום להיזקק לבקשת המדינה לעיון חוזר.

הערר והדיון

ה.

בערר הנוכחי נטען, כי שעה שבית המשפט קבע כי קיימים קשיים ראייתיים בתיק, היה עליו לבחון חלופות מעצר נוספות בטרם יורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. עוד נטען, כי בית המשפט הפלה בין העורר לנאשם 3, בכך שחרף העובדה שהעבירה המיוחסת לנאשם 3 חמורה יותר מזו המיוחסת לעורר, נאשם 3 שוחרר למעצר בית בעוד העורר נותר במעצר. נטען על כן, כי על בית משפט זה לקבל את הערר ולשחרר את העורר בהגבלות מחמירות, איזוק אלקטרוני והפקדת סכום כסף משמעותי.

ו.

בדיון טען עורך הדין ארצי לעורר, כי בשל חולשת הראיות והיות העבירה בה מואשם העורר עבירת ניסיון יש מקום לעשות מאמץ ולשחרר את העורר לחלופה, חרף עברו הפלילי המכביד.

ז.

למדינה טענה עורכת הדין פינקלשטיין, כי הגם שהתוצאה האופרטיבית של החלטת בית המשפט המחוזי נכונה, אין בידי המדינה להסכים לקביעת בית המשפט המחוזי בדבר

חולשת הראיות. נטען, כי בקביעה בדבר חולשת הראיות לא ניתן כל משקל להודעה מיום 24.5.14, בה קשר העורר עצמו לאסעד, אשר נעצר רק במועד מאוחר יותר. עוד נטען כי הודעתו של אסעד מיום 30.6.14 מחזקת את אמרותיו בשיחות המוקלטות.

הכרעה

ח.

עיון בהודעת העורר במשטרה מיום 24.5.14 מגלה כי, הודה שמספר הטלפון ממנו נערכו שיחות בין אדם המכונה "חבאב" לבין אסעד נמצא בבעלותו. העורר לא הציע גרסה חלופית בדבר זהות הדובר בשיחות, וכן שתק בחקירתו מיום 3.6.14 משנשאל באשר לתוכן השיחות. יצוין כי בתמלולי השיחות בין חבאב לבין אסעד, אין התייחסות מפורשת לנשק, אך נכון אני להצטרף לקביעת בית המשפט כי יש בכוחן של שיחות אלו כדי "לסבך את המעורב בשיחה".

בתמלול שיחה מס' 876 אומר אסעד לחבאב בשעה 10:05:

"אסעד: אתה יודע שאני מחפש את המספר שלך מהבוקר, לא היה רשום אצלי.

חבאב: לא יא גבר? ואני מחכה לך מהבוקר

אסעד: אתה רואה.. אני מאבד.. זאת אומרת תחכה קצת חבאב, תן לי אני אתקשר לבן אדם ... הנהג " (הדגשה הוספה – א"ר).

בתמלול שיחה מס' 877 בין אסעד לפתחי, בשעה 10:06 מברר אסעד ביחס לנהג (שהוא עומר, כפי שניתן להבין):

"אסעד: פתחי!

עכשיו אתה יוצא או שאתה צריך לצאת או שהנהג לא מוכן, כדי שאדע להסתדר.

...

אסעד: כלומר, הנה הבנאדם בדרך, הוא צריך לבוא הסברתי לך..

...

פתחי:בעזרת השם!

אסעד: להודיע לבן אדם לרדת?

פתחי: כן, כן

אסעד: כשאתה תצא, אתה תצא ותהיה בדרך אומר לו לרדת" (הדגשה הוספה – א"ר).

בהמשך מתמלול שיחה מס' 878 משעה 10:08 אסעד מוסר לחבאב כי הנהג יצא לדרך:

"אסעד:כן חבאב..חבאב!

חבאב: אה

אסעד: הנהג.. עשר דקות יצא, רק תן לו.. תן לו לצאת, אתה מבין אותי ואני אתקשר אליך לצאת"

תמלולי שיחות הטלפון המגלים כי אסעד מנסה לתאם מפגש בין חבאב לבין פתחי והנהג, מצטרפים לכך שפתחי ועומר נעצרו וברשותם נשק מסוג M-16

בכניסה לישראל. מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי יש בכוחן של השיחות לסבך את המעורב בהן מובנת. העורר כזכור לא הציע הסבר חלופי באשר לזהות הדובר.

ט.

לבעלות על מספר הטלפון ולשתיקתו של העורר באשר לתוכן השיחות מצטרפת גרסתו מיום 24.5.14 כי שוחח טלפונית מספר פעמים עם אסעד. לגרסת העורר, ביום 24.5.14 שוחח טלפונית עם אסעד וביקרו בג'נין וזאת על מנת לתאם גביית חוב. הגם שיש מחלוקת באשר לתוכן השיחות שנערכו בין אסעד לעורר, אין איפוא מחלוקת על עצם קיומן. בכך יש לחזק את "הסתבכות" העורר בגין תמלולי השיחות.

י.

לשיטת המדינה יש במעצרו של אסעד בכדי לחזק את הראיות לכאורה כנגד העורר, וזאת כיוון שאסעד מזהה את העורר כמי שביקר אצלו בג'נין; אך על פניה הגרסה שהציג אסעד לכאורה אינה סותרת את שמסר העורר בהודעתו מיום 24.5.14 בדבר מפגש לשם תיאום גביית חוב.

יא.

ועם זאת, לאמור מצטרפת – בהסתייגות הראויה – הודעתו מיום 2.6.14 של ראיק אבו ריא המתאר שיחה רלבנטית לכאורה ששמע ברכב העצורים (פוסטה), ובין השאר נאמר שם מפי אסעד כי "אחד בדואי מכפר שבלי קנה ממנו רובה M-16 ..."; והוא מתואר כ"הקונה שבלי" וגם כ"אחד שבלי גבוה כזה בריא" בדומה לכאורה לתיאור העורר. הדברים מובאים כמובן במשקל הראוי.

יב.

מכל מקום, משהעורר לא הציג גרסה חלופית לעניין זהות הדובר עם אסעד בתמלולי השיחות, נכון אני לומר כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו, תוך שעל פני הדברים לא ראיתי לעת הזאת סיבה לחלוק על קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר איכותן. על כן הוזמן – ובכל הכבוד, כראוי – תסקיר, אך הוא אינו חיובי כל עיקר ובמובהק כך, למרבה הצער, והוא מצביע על סיכון גבוה להישנותה של התנהגות פורצת גבולות מצד העורר וכן על קושי בעניין המפקחים המוצעים. לכך מצטרף עברו הפלילי המכביד של העורר, שראשיתו בגיל 18 והזרוע עבירות רכוש, סמים, אלימות ומאסרים ממושכים; הוא מגיע עד 2011. קשה ליתן אמון בעורר, מכל מקום לעת הזאת; ולא אביע עתה דעה בשאלה אם ניתן למצוא חלופה טובה משמעותית מזו שהוצעה, שלגביה ניתן יהא לשקול מחדש. דלת זו לא ננעלה בפני העורר, בלא שאטע כל מסמרות.

יג.

בנתון לכך, איני נעתר איפוא לערר.