בש"פ 5029/06 תורכ אורהן נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כבוד השופט ד' רוזן), לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. הערר מתמקד בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, וכן בטענת הפלייה, בין העורר לבין שתי נאשמות נוספות ששוחררו למעצר בית.

2.העורר הואשם ביחד עם אשתו ואימו, בהחזקת סם מסוכן מסוג קוקאין שלא לצריכה עצמית, במשקל כולל של 68.6 גרם, המחולק ל- 77 מנות, וכן בהחזקת כלי – משקל אלקטרוני – המשמש לשקילת הסם. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 15.5.06, לאחר שהגיעו שוטרים לקרבת הדירה בה התגוררו הנאשמים, הם השליכו מחלונות הדירה שקית ובה המשקל האלקטרוני וכן שני גרבי ניילון שהכילו את הסמים.

3.בית משפט השלום, אשר דן בבקשת הארכת המעצר הראשונה טרם הגשת כתב האישום, שחרר את השלושה למעצר בית, בכפוף למתן ערבויות. בית המשפט המחוזי, קיבל את ערר המדינה על מעצר הימים, ככל שהוא נוגע לעורר, והורה על מעצרו.

4.עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה את מעצרם של שלושת הנאשמים עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי ציין, כי בהתאם לחומר הראיות, השוטר שפרץ לדירה, הבחין בעורר ובאם כשהם עומדים במקומם, ואילו אשת העורר, שכבה במיטתה, כמי שזה עתה התעוררה משנתה. בית המשפט קבע, כי הראיות בדבר השלכת הסם והמשקל ברגע פריצת השוטרים לבית, מגבשות ראיות לכאורה נגד כל אחד מהנאשמים. יחד עם זאת, הוא קבע, כי עוצמת הראיות כנגד כל אחד מהנאשמים שונה. עוצמת הראיות כנגד אשת העורר, שנראתה כמי שנתעוררה משנתה, הינה חלשה ביחס לאחרים. לגבי האם, לא ניתן לשלול את האפשרות כי חלקה במעשי העבירה היה פאסיבי. אולם, לא כך הם פני הדברים באשר לעורר. טביעות אצבעותיו נמצאו על גבי המשקל, ששימש, מטבע הדברים, לחלוקת הסם למנות, וכן נמצאו טביעות אצבעותיו גם על השקית שעטפה את המשקל. המבקש לא נתן כל הסבר, ולו דחוק, להימצאות טביעות אצבע שלו על המשקל והשקית. כל שאמר בחקירתו הוא כי "אנחנו לא מתעסקים עם דברים כאלה", ובדרך כלל, שמר במהלך חקירתו על זכות השתיקה, וזאת, על אף שהשוטרים לא הרפו, וחקרו אותו בנקודה זו פעמים רבות. בית המשפט מצא, אפוא, כי קיים חומר ראיות לכאורה בעניינו של העורר. אשר לעילת המעצר, ציין בית המשפט את כמות הסם שהחזיק העורר, וכן את עברו הפלילי. לעורר 10 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, אלימות, נשק וסמים. הוא ריצה בעבר עונשי מאסר. בית המשפט קבע, כי בנסיבות אלה, ובהתאם להלכה המושרשת של בית המשפט העליון ביחס לעבירות סמים – אין מקום להחיל חלופת מעצר ביחס לעורר. לעומת זאת, באשר לאם ולאשת העורר, שלגביהן עוצמת הראיות חלשה יותר, החליט בית המשפט להחיל עליהן חלופת מעצר בית, בתנאים מקילים.

5.בערר שלפנינו, טוענת ההגנה כי אין בהימצאות טביעות האצבע של העורר על המשקל ועל השקית שעטפה אותן כדי לספק את דרישת הראיות לכאורה בעניינו. כמו כן, לטענתה, אין בקיומה של ראייה זו כדי להצדיק הבחנה בינו לבין שתי הנאשמות הנוספות. לדבריה, הימצאות טביעות אצבע על חפצים המצויים בסביבתו של אדם, אינה דבר חריג, ואין בכך בלבד כדי להצביע על כך שהעורר הוא שזרק את המשקל מחלון הבית. כמו כן, על המשקל לא נמצאו סימני סם, ולכן אין זה סביר לקשור בינו לבין הסמים. זאת ועוד, אילו היה העורר מחלק את הסם למנות, היו טביעות אצבעותיו צריכות להימצא גם על שקיות הסם, אולם לא נמצאו טביעות אצבע שם. משכך, כל שלושת הנאשמים הינם חשודים במידה שווה, ואין מקום להתייחסות שונה לעורר. הסניגורית מציינת עוד, כי העורר סיפר בחקירתו כי הוא אינו משתמש בסמים, אולם אחיו משתמש בסמים, והוא מגיע לבית האם מידי פעם. מחדל המשטרה לבדוק מידע זה, מצדיק הנחה לזכותו של העורר כי מידע זה נכון, ויש בכך כדי להשליך על החשדות כלפיו. לבסוף, מציינת ההגנה כי עברו הפלילי של העורר בעבירות סם מתייחס לתקופה רחוקה מן העבר שאינה צריכה לפעול נגדו במקרה זה.

6.המדינה מבקשת לדחות את הערר ולאמץ את החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים. היא טוענת כי טביעות האצבע של העורר שנמצאו על המשקל ועל השקית שעטפה אותו קושרים אותו ישירות לסם שנזרק מחלון דירה שבה התגורר, וכי היה מקום לאבחנה שעשה בית המשפט בין העורר לבין שתי הנאשמות האחרות, על בסיס מידת מוצקותו של הקשר בין כל אחד מהם לבין הסמים על פי נסיבות הענין.

7.דין הערר להידחות.

חומר הראיות קושר את העורר, לכאורה, להחזקת סם קוקאין בכמות גדולה של 68.6 גרם נטו מחולק ל-77 מנות. העורר התגורר ביחד עם אשתו ואמו בדירה ממנה נזרקו הסמים, כאשר ביחד עימם נזרק משקל ושקית שבהם נמצאו טביעות אצבע של העורר. זריקת הסמים והמשקל האלקטרוני מדירה שבה התגורר העורר מעמידה חזקה עובדתית כי הוא קשור לסמים, וחזקה זו הופכת חלוטה אלא אם כן הוא נותן הסבר מניח את הדעת, המרחיק אותו ממעורבות בביצוע העבירה. בנסיבות ענין זה, לא רק שלא ניתן כל הסבר כזה בחקירה, אלא שבסמיכות לסמים שנזרקו בתוך שתי גרבי ניילון, נמצא משקל ושקית שעטפה אותו, שעל כל אחד מהם נמצאו טביעות אצבעות של העורר. מראיות אלה עולה כי העורר השתמש במשקל לשקילת סמים ויש בכך חוליה נוספת הקושרת אותו לסמים שנזרקו מחלון דירתו.

העורר לא מסר בחקירתו גרסה המסבירה את זריקת הסמים מדירתו, ואת טביעות האצבע שלו שנמצאו על המשקל והשקית, ושמר בכך, למעשה, על זכות שתיקה. משכך, הופכות ראיות אלה ראיות לכאורה שיש בהן פוטנציאל העשוי להביא להרשעתו של העורר במשפט. יש לציין, כי לעורר הרשעות קודמות. הוא ריצה מאסרים בפועל, והשתחרר ממאסר 3 חודשים בלבד לפני ביצוע העבירות הנוכחיות. אין גם מקום לטענת הפלייה בינו לבין אמו ואשתו, אשר שוחררו למעצר בית. אמת, כי החזקה העובדתית בדבר מעורבותן הן בעבירות הסמים קיימת גם לגביהן, אם כי במידת עוצמה שונה, אולם לא נמצאו לגביהן חוליות נוספות המקשרות אותן לסמים ומחזקות את מעורבותן בעבירות כפי שנמצאו לגבי העורר. לפיכך, מצא בית המשפט קמא לשחרר אותן למעצר בית, והמדינה לא עררה על כך. אין מדובר, איפוא, בהפלייה בין העורר לבין שתי הנאשמות האחרות בתורת בעלי מעמד זהה, וזאת לאור השוני בעוצמת הראיות הקושרות אותם לעבירות. יתר על כן, ישנה אבחנה בסיסית ביניהם גם מבחינת חומרת עברם הפלילי הקודם. בעוד שלעורר עבר פלילי מכביד, לאמו הרשעה קודמת אחת, ולאשתו אין עבר פלילי קודם. יוצא, איפוא, כי האבחנה ביניהם לצורך ענייננו מעוגנת בשוני רלבנטי ביניהם ולא באפלייה בין נאשמים שנסיבותיהם זהות או דומות.

הערר נדחה.