בש"פ 503/97 המועצה המקומית רמת השרון נ. וינקלר איסר

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. תביעת המשיבים לפיצויים הוגשה עקב כך שזכויות החכירה שלהם בשטח שבמחלוקת בוטלו, והם נדרשו לפנותו. אומנם, שני הצדדים הניחו כי השטח הופקע, אך הסכם הבוררות לא התנה את סמכותו של הבורר לפסוק פיצוי למשיבים בכך שהזכויות בוטלו על דרך של "הפקעה" דווקא.

הצדדים הם שבחרו להקנות לבורר סמכויות רחבות וקבעו כי "הבורר יהיה מוסמך לפסוק כל סעד לפיצוי לרבות פסק פשרה, ויהיה פטור מסדרי דין, דיני ראיות ומהדין המהותי". בנוסף, ביכרו הצדדים למנות בורר שהוא שמאי מקרקעין ולא משפטן. לאור זאת, דומני כי אין רבותא בכך שהתברר כי זכויות המשיבות בוטלו בהליך של "אחוד וחלוקה". אין עובדה זו שוללת את סמכות הבורר לפסוק פיצוי למשיבים, אף אם אינם זכאים ל"פיצוי בגין הפקעה".

סכום הפיצוי נפסק, בין השאר, בהתחשב בנזק שנגרם למשיבים עקב הצורך להעתיק את מקום פעילותם ולהתרחק ממקום מגוריהם (כאמור בעמ' 6 לפרק הבוררות).

בנסיבות המקרה, אין יסוד לטענה כי תוכנו של הפסק נוגד את תקנת הציבור.

הבקשה נדחית, המבקשת תשא בהוצאות המשיבים בסך 7,500 ש"ח.