בש"פ 5034/99 ד"ר חיים קנול נ. מדינת ישראל

נגד העורר קיים תיק במשטרה, שבו הוא חשוד בהוצאת כספים במירמה מאנשים חולי כליות. לפי הטענה, העורר הבטיח להם אפשרות של השתלת כליה בחו"ל והסתבר שאין להבטחה הזו כיסוי, אבל הוא קיבל בשבילה תמורה משני מתלוננים שונים, כאשר הסכום המצטבר הוא 800,000 ש"ח. כתב אישום טרם הוגש, אבל אני שומע מב"כ המדינה, שהוא יוגש בימים הקרובים.

העורר שוחרר בערובה על ידי בית משפט השלום ברמלה, כאשר תנאי הערובה הם הפקדה של 30,000 ש"ח וכן ערבותו וערבות צד ג' בסך 50,000 ש"ח. עכשיו הוא מבקש לצאת את הארץ, על מנת להיפגש עם רעייתו, אזרחית צ'כית העובדת בצ'כיה. הוא כבר לא ראה אותה כ8- חודשים.

המדינה התנגדה בשעתו לצאתו מן הארץ ורצתה שינתן צו עיכוב יציאה, אולם בית משפט השלום, שדן בבקשה, לא קיבל את עמדת המדינה והתיר את יציאתו מן הארץ, באופן זמני לצורך הביקור האמור בתנאי של הפקדה במזומנים של 300,000 ש"ח. העורר טוען, שהסכום הזה אינו בהישג ידו. משום כך ערער לבית המשפט המחוזי ובית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד"ר ע' קפלן) דחה את הערר. העורר לא אמר נואש ופנה לבית משפט זה בערר נוסף. ב"כ העורר מסביר, שאין שום חשש שהעורר לא ישוב ארצה, מפני שהוא בעצמו אדם שעבר השתלת כליה ומקבל באופן שוטף טיפול נגד הדחייה. תנאי מן התנאים שבפוליסת הביטוח שלו הוא, שימשיך לקבל טיפול תרופתי כאן בארץ. אם הוא יפר את התנאי הזה, הוא מפסיד את הביטוח. הוא אינו יכול להרשות לעצמו להפסיד אותו. פוליסת הביטוח צורפה לבקשה ויש לי העתק צילומי ממנה.

ב"כ המדינה עומד על דעתו. הוא מסביר, שעמדת המדינה היתה בעקרון לא להתיר לעורר לצאת מן הארץ, אבל המדינה לא ערערה על ההחלטה הזו והיא משלימה עימה בדיעבד, אבל מבקשים שסכום הערובה יהיה כזה, שנותן בסיס לאמונה, שלא יהיה כדאי לעורר לנסות להימלט מעונש, אפילו כשידוע שבמקרה של הרשעה, הענישה עלולה להיות מחמירה. ב"כ המדינה גם הצביע על כך שלעורר יש אזרחות קנדית בנוסף לאזרחותו הישראלית, ולא יקשה עליו לשהות בחו"ל במדינות רבות.

היות והעורר עדיין בחזקת חפותו עומד, שכן הוא לא מודה בחשדות המיוחסים לו, והיות ועקרונית אין החלטה לעכב את יציאתו מן הארץ, נראה לי, שאם רוצים להתיר ביקור בצ'כיה, צריך למצוא תנאים שהוא יכול לעמוד בהם, אם כי מובן לי שהתנאים צריכים להיות כאלה, שלא בנקל הוא יעז להפר אותם.

עו"ד רובינשטיין הציע ערב צד ג' נוסף בסכום של 200,000 ש"ח. ערב צד ג' אינו דומה להפקדה, ונראה לי שבזה לא סגי. גם ההצעה לעקל את הקליניקה של העורר אינה הצעה מעשית, מפני שהקליניקה כבר מעוקלת על ידי תובעים אזרחיים, ובתור עיקול שני, ספק אם ישאר משהו. מכל מקום, הרי לא גביית הכסף חשובה, אלא יצירת התמריץ לחזור.

לאחר שיקול אני מחליט לקבל את הערר במובן זה שאני קובע, שהעורר יוכל לצאת מן הארץ החל מה1.9.99- ובלבד שישוב ארצה עד סוף חודש ספטמבר, ובתנאי, שבנוסף על 30,000 ש"ח שהפקיד בתיק בית המשפט, הוא יפקיד סכום נוסף של 70,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית, סכום שיוחזר לו עם שובו ארצה. כן ימציא ערבות של ערב צד ג' על סך 200,000 ש"ח. גם זו ערבות שתעמוד בתוקפה רק למשך התקופה מצאתו של העורר מן הארץ ועד שובו; ובלבד שיהיה זה ערב להנחת דעתו של בית משפט השלום ברמלה. כוונתי, שתנוח דעתו של בית המשפט, שאותו ערב יכול להרשות לעצמו לחתום על ערבות בגובה זה. כשיתמלאו תנאי הערובה הזו יוחזר לעורר דרכונו, אם נלקח ממנו, ובלבד שיחזירו עם שובו.