בש"פ 5037/06 פלוני נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט צבן) אשר דחה את בקשת העורר להתיר לו לטוס לניו-יורק לחתונת בנו, הצפויה להיערך ביום 22.6.06.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשים מגונים, וחטיפה לשם ביצוע עבירות מין כלפי קטינה בת 15. העורר שוחרר בחלופת מעצר, שבה הוא שוהה במעצר בית בישיבה במגדל העמק בפיקוח גורמים מצוות המוסד. כן עוכבה יציאתו מן הארץ.

3.העורר הוא אזרח קנדי השוהה בארץ כתייר. משפחתו נמצאת כולה בארצות הברית. הוא היה מעורב בפלילים בחוץ לארץ בעבר, ונשא שם בעונשי מאסר ממושכים.

4.בית המשפט המחוזי דחה את בקשת העורר לצאת את הארץ כדי להשתתף בחתונת בנו בניו-יורק. הטעם שניתן לכך הוא כי קיים חשש ממשי להימלטותו מן הדין. הוא אינו תושב הארץ, כל משפחתו בחו"ל, אין לו בארץ רכוש או עסקים, וגם שחרורו בתחומי הארץ כפוף לתנאים מכבידים המחייבים מעצר-בית בליווי פיקוח מתמיד. התנאים שהוצעו כערבויות אינם מספקים בטחון ראוי מפני חשש להימלטות.

5.על החלטה זו עורר העורר בפני. לטענתו, הוא לא נפגש עם משפחתו מזה זמן רב, ומסיבות הומניטריות יש לאפשר לו להשתתף בחתונת בנו ולבקר את אמו הישישה והחולה. לטענתו, ספק אם יוטל עליו עונש מאסר בהליך הפלילי במתנהל נגדו בשים לב לעוצמת הראיות, לגילו המבוגר - בן 57, ולמצב בריאותו הרופף, ויש בכך כדי להקטין את החשש להימלטותו. תנאי השחרור שהוטלו עליו כוללים הפקדה כספית גבוהה של 150,000 ₪, שיש בה כדי להניח את הדעת גם לצורך יציאה מן הארץ, נוכח העובדה שעד כה קיים באדיקות את תנאי השחרור שהוטלו עליו.

6.אין מקום לאפשר את יציאתו של העורר לחו"ל לצורך השתתפות בשמחה משפחתית, ולכן דין הערר להידחות. תנאי חלופת המעצר שהוטלו על העורר, ובהם עיכוב יציאתו מן הארץ, איזנו איזון ראוי בין מסוכנותו והחשש להימלטותו, הקיים לגביו, בשים לב להיותו אזרח זר שאין לו זיקה לישראל, לבין הצורך להקטין ככל הניתן ובאורח מידתי את הפגיעה בחירותו האישית. לא במקרה קבע בית המשפט כי העורר ישהה במעצר בית מלא בפיקוח צמוד, ונקבעו ערבויות כספיות כבדות, לרבות הפקדה במזומן של 150,000 ₪, כדי להבטיח מפני הימלטותו מן הדין, שהיא סכנה מוחשית במקרה זה נוכח היותו אזרח ותושב זר, ובהינתן עברו הפלילי המכביד.

בנסיבות הנתונות, מתן אפשרות לעורר לצאת את הארץ בעוד ההליך המשפטי נגדו תלוי ועומד, מעמיד בסכנה ממשית את שובו לישראל, וחושף את ההליך השיפוטי לסכנה של שיבוש. כמו כן, לא הוצעה ערובה מניחה את הדעת שיש בה כדי לענות על החשש הרציני האמור, וספק בעיני אם ניתן למצוא ערובה כזו אשר תניח את הדעת במקרה זה. באיזון שבין עניינו של העורר לבלות עם משפחתו באירוע משפחתי מחוץ לישראל, לבין האינטרס הציבורי להבטיח את תקינות ההליך השיפוטי, גובר בנסיבות מקרה זה הערך האחרון, ואין להעמידו בסכנה, בהעדר ערובה מספקת שתבטיח מפני אפשרות שיבושו.

הערר נדחה; והחלטת בית המשפט המחוזי בעינה עומדת.