בש"פ 5042/09 שרלי אמיתי נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן), שבה התקבל עררה של המשיבה ונקבע כי העורר ייעצר עד תום ההליכים.

בכתב האישום שהוגש כנגד העורר מיוחסות לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, היזק, החזקת סם שלא לשימוש עצמי ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו. לפי האמור בכתב האישום איים העורר על בת-זוגו, המתלוננת, כי ירצח אותה וכן תקף אותה במספר הזדמנויות, תוך שהוא מכה אותה במכות אגרוף ובועט בה. באחד מן האירועים תקף העורר שוטרים שהוזעקו למקום התקיפה. כתב-האישום מייחס לו גם החזקת סם מסוכן מסוג קוקאין.

המשיבה הגישה בבית-משפט השלום בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים במשפטו. בית-משפט השלום החליט, לאחר קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן וכן תסקיר משלים בעניינו של העורר, לשחררו בתנאים שעיקרם מעצר בית בבית אמו ותחת פיקוחה והפקדת ערבות עצמית וערבות צד ג'. המשיבה ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, ועררה התקבל ובית-המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שמסקנתו הסופית של תסקיר המבחן – כי הסיכון מצד העורר אינו גבוה – אינו נתמך באבחנותיה של קצינת המבחן כפי שהן מוצאות ביטוי בתסקיר עצמו. כך למשל, נכתב בתסקיר כי לעורר בעיות של שליטה בכעס, כי הוא נמצא בסיכון להתפרצויות אלימות, כי המעשים המיוחסים לו בכתב-האישום בוצעו בזמן היותו תחת צו מבחן וכי יש ספק בדבר יכולתו של העורר לשמור לאורך זמן על תנאי מעצר בית ועל ניתוק מן המתלוננת. עוד ציין בית המשפט המחוזי, בהחלטתו, כי העורר החזיק ברשותו מנות סם מסוכן ומשקל אלקטרוני המשמש לחלוקת סם, כי הוא תקף שוטרים שהגיעו לדירתו בגין אירוע אחר, וכי יש לו עבר פלילי. בית-המשפט ציין כי העורר לא התמיד בתוכנית הטיפול בה החל בעבר.

2.

העורר טוען כי הפתרון הנכון לסתירות ולאי הבהירות שנתגלו בתסקיר המבחן הוא עריכת תסקיר משלים. הוא מציין כי הוא נרתם להליך הטיפולי ומצליח בו. על כן מבקש העורר לשחררו לחלופת מעצר ולחילופין להורות על עריכת תסקיר משלים בעניינו. הוא מציין כי המתלוננת עצמה חזרה בה מחלק מתלונותיה.

המשיבה מציינת כי המ דובר

במקרה זה בשרשרת של מעשי אלימות שבוצעו על-ידי העורר כנגד בת-זוגו, וכי מקום בו נתקף המערער כעס המ דובר הוא בפרץ חסר מעצור של אלימות. המתלוננת עצמה חוששת לשלומה וכך יש להסביר את התנהגותה – סבורה המשיבה.

3.

דין הערר להידחות. העבירות המיוחסות לעורר נגועות באלימות חמורה. העובדה שהמעשים בוצעו בעת שתלויים ועומדים נגדו עונשי מאסר מותנים לתקופה ארוכה, אך מלמדת את הקושי הניצב בפני העורר להתגבר על פרצי האלימות בהתנהגותו. עברו הפלילי של העורר מאשש את החשש שאין לסמוך על שחרורו בערובה כדרך לאיין את מסוכנותו. עברו והתנהגותו של העורר בהווה מלמדים כי שחרורו של העורר עלול להביא לפגיעה בשלומה של בת-זוגו ובשלום הציבור בכלל.

הערר נדחה.