בש"פ 5048/02 אלטורי היימן נ. מדינת ישראל

1.על העוררים הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס להם עבירות של רצח וקשירת קשר לפשע. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, קשרו העוררים קשר לרצוח את עטווה אלטורי ובהיותו בשוק העירוני ברהט רדפו אחריו והעורר מס' 1 ירה בו וגרם למותו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' דברת), בהחלטתו מיום 5.6.02, ציווה לעוצרם עד תום ההליכים.

העוררים עררו על ההחלטה.

2.בהודעת הערר ובטענותיו לפני לא התעלם בא כוח העוררים מכך שעדויותיהם של שני העדים העיקריים שעליהם סומכת התביעה הן בגדר ראיות לכאורה; עם זאת, לדעתו, "קיימות פירכות המכרסמות בראיות הלכאוריות", וכן מכרסמות בהן ראיות אליבי, ולפיכך יש לנקוט חלופה למעצר.

דין הטענות להידחות. העיון בעדויות מראה כי לדברי אחיו של העורר מס' 2, עזיז עמר אלטורי, הסיע את העוררים ביום הרצח במכונית טויוטה אדומה לשוק ברהט. אחרי שהוריד אותם שם ראה אותם רודפים אחרי מישהו, שמע יריות, וראה את העורר מס' 1 יורה במנוח. לאחר מכן אמר לו העורר מס' 1 שהם הרגו את עטווה. יצוין כי העד עזיז שיחזר את האירוע. עד ראיה נוסף, נאיף אלזיאדנה, שהיה אף הוא בשוק, ראה שני אנשים יורים באדם ואחרי כן נוסעים מן המקום במכונית טויוטה אדומה.

כנגד עדויות אלה טוען בא כוח העורר כי הגרסות השונות שמסר העד עזיז הנזכר אינן מתיישבות זו עם זו וכי הזמנים שבהם נקב אינם מתיישבים עם מהלך האירועים כפי שהיה. עוד מצביע הוא על כך שיש סכסוך בין עזיז לבין אחיו, העורר מס' 2, והעורר מס' 1 המעורר ספקות לגבי מהימנותו. טענות אלה יתבררו במשטרה ובשלב זה לא די בהן כדי לבטל את ערכן הלכאורי של העדויות. אשר לעדויות האליבי שעליהן הוא סומך ייאמר כי הסתירות ואי ההתאמות שבהן מעוררות ספקות ולפיכך לא די גם בהן כדי לבטל את ערכן הלכאורי של ראיות התביעה. לאור האמור לעיל קמה, אפוא, עילת מעצר נגד העוררים.

לא מצאתי מקום לנקוט חלופה למעצר. הנסיבות שתוארו מעידות על מסוכנותם של העוררים, שחומרתה גדולה במיוחד בשל הרקע למעשה הרצח, שהיה כנראה פרשה של נקמת דם בין פלגי שבט אלטורי. העוררים גם נעלמו לאחר המעשה ומכאן החשש להמלטות מן הדין.

3. הערר נדחה.