בש"פ 5051/09 שלמה ראש שניידר נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ח' בן עמי), שבה החליט על החזרתו של העורר למעצר עד תום ההליכים ועל חילוט ערבות שנתן לצורך שחרור לחלופת מעצר. לאחר שהוגש הערר ניתנה בבית-המשפט המחוזי הכרעת דין בעניינו של העורר, והעורר חזר בו מן הערר בכל הנוגע להחזרתו למעצר. העורר עומד על עררו בכל הנוגע לחילוט הערבות.

נגד המשיב הוגש כתב אישום שבמסגרתו יוחסו לו שני אישומים בניסיון לשוד. העורר הורשע באישום הראשון.

2.

עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. לאחר הגשת מספר תסקירים בעניינו של העורר החליט בית-המשפט המחוזי לקבל את הבקשה והורה על מעצרו של העורר. העורר ערר על החלטה זו לפני בית המשפט העליון (כבוד השופט ח' מלצר) והוכן תסקיר נוסף שבחן חלופת מעצר; המשיבה הסכימה, בשלב זה, כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר ב"אישפוזית". בית המשפט המחוזי החליט על שחרור כאמור, תוך קביעת ערבויות. ביום 16.5.2009 ברח העורר מהאישפוזית, ומנהלה הודיע על כך לבית המשפט ולמשטרה. בעקבות זאת הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר, ובית המשפט קמא החליט על מעצר העורר וכן חילט את ערבותו.

3.

העורר טוען כי בנסיבות המקרה, הפרת תנאי השחרור אינה מצדיקה את חילוט הערבות. העורר ברח בהיותו במהלך שלב הגמילה הפיזית מסמים; הוא מציין כי לפי הכתוב במכתב שהגיש מנהל האישפוזית לבית המשפט, עלול הטיפול התרופתי שניתן לצורך הגמילה לגרום לבלבול ול"חוסר התמצאות בזמן ובשיפוט". העורר מציין גם כי הוא הסגיר את עצמו למשטרה כעבור מספר ימים, וכי עשה כן משום שהבין כי זהו הצעד הנכון לעשותו, ולא – כפי שסבר בית המשפט קמא – משום שהבין שהאישפוזית מוכנה לקבלו בחזרה אם יסגיר עצמו.

דין הערר להדחות בנתון לשינוי אחד: מטרתה של ערבות, כאשר זו נקבעת כתנאי לשחרור לחלופת מעצר, היא להוות גורם מרתיע מפני הפרת תנאי השחרור. כל משמעותה של הערבות היא שאם יופרו תנאי השחרור, תשמש הערבות סנקציה על ההפרה. על-כן חילוט הערבות לאחר הפרת תנאי השחרור הוא צעד אשר ככלל, מתחייב מעצם מהותה של הערבות. יחד עם זאת - ולא בלי היסוס - מצאתי כי במקרה מסוים זה יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות המיוחדות של העורר, ולהפחית את סכום הערבות שיחולט. העורר הוא אב לתינוק שנולד לפני זמן קצר בלבד, ובשל מצבו הכלכלי – לחילוט הערבות עשויה להיות השפעה קשה על משפחתו של העורר. העורר, כך נראה, מנסה לשקם את חייו, ויש לקוות כי יתמיד בכך. עוד יש לציין, כי העורר הסגיר עצמו למשטרה מיוזמתו. יש על-כן מקום להקל עימו בכל הנוגע לחילוט הערבות אך אין לבטל את ערבותו כליל. אשר על כן תחולט, לפנים משורת הדין, מחצית מן הערבות העצמית בלבד, בסך של 10,000 ש"ח.