בש"פ 5051/22פאול פסקר נ. מדינת ישראל

לפנַי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ש' מלמד ) מיום 30.6.2022 בעמ"ת 57211-06-22, בה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט א' ממון ) מיום 1.6.2022 במ"ת 45795-05-22 בה הורה על שהותו של המבקש ב"מעצר בית" בתנאים מגבילים.

1.

ביום 22.5.2022 הוגש כתב אישום נגד המבקש ואדם נוסף (להלן: האדם הנוסף ). על פי עובדות כתב האישום, ביום 10.5.2022 בשעות הערב התפרצו השניים לדירת מגורים בתל אביב, כאשר האדם הנוסף נכנס לדירה ואילו המבקש עמד ושמר בכניסה לבניין. האדם הנוסף נטל מתוך הדירה אוזניות ואוסף זוגות נעליים שעלותו כ-25,000 ש"ח. בזמן שהאדם הנוסף שהה בדירה הגיע בעל הדירה למקום, הבחין בו והזמין משטרה. אלא שעד הגעת כוחות המשטרה עזבו המבקש והאדם הנוסף את המקום. בגין מעשים אלה יוחסו למבקש עבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. לאחר שהתקיים ביום 1.6.2022 דיון בבקשה, הורה בית משפט השלום כי המבקש ישהה במעצר בית לילי בתנאים מגבילים וביתר הזמן יהיה רשאי לצאת מביתו כשהוא מלווה במפקחת. נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס ההאשמות נגדו, ובכלל זה העובדה שהאוזניות הגנובות נמצאו בחפציו, זיהויו על ידי המתלונן והתנהלותו לאחר מעצרו. עם זאת, בית המשפט לקח בחשבון את חלקו של המבקש באירוע אשר לא היה משמעותי, ואת העובדה שהוא נעדר עבר פלילי.

3.

החלטת בית משפט השלום לא הניחה את דעתו של המבקש, והוא הגיש עליה ערר לבית המשפט המחוזי בו טען כי יש לבטל את כל התנאים המגבילים שנקבעו בעניינו. הערר נדחה בהחלטה מיום 30.6.2022. נקבע כי אמנם עבירות רכוש אינן מגבשות מסוכנות באופן אוטומטי, אולם חלקו של המשיב באירוע, אף אם הוא מופחת מחלקו של האדם הנוסף, מלמד על מסוכנותו. בית משפט השלום גם נתן דעתו לכך שהמבקש נעדר עבר פלילי וקבע תנאי שחרור מקלים בעניינו. בנסיבות אלה לא נמצא כי נפלה שגגה בהחלטת בית משפט השלום ואין בטיעוני המבקש כדי להצביע על כך שחלקו באירוע אינו מלמד על מסוכנות.

4.

מכאן בקשת רשות הערר שלפנַי, בה טען המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי מעוררת שאלה עקרונית והיא האם ניתן לייחס לנאשם מסוכנות על סמך עבירת הרכוש בה הואשם כשלעצמה, וזאת כאשר נפסק מקדמת דנא בעניין גנימאת (דנ"פ 2316/95 גנימאת

נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(4) 589 (1995)) כי התשובה לכך היא שלילית. במקרה זה, כאמור, למבקש מיוחסת עבירת רכוש יחידה. חלקו בה, על פי המיוחס לו בכתב האישום, מתמצה בתצפית בלבד ללא מעורבות פיזית או אחרת והוא אף לא נכנס לתוך הדירה. גם כאשר הוא פגש במתלונן, הוא לא עשה כל פעולה זולת לפנות לו את הדרך. על כך יש להוסיף כי המבקש כבן 36 ונעדר מערך תמיכה משפחתי. בנסיבות אלה המלמדות כי לא נשקפת מהמבקש מסוכנות, קביעת בית משפט השלום הלכה למעשה משמעה כי די בקיומן של ראיות לכאורה לאישום המיוחס למבקש לצורך מעצרו לבדן כדי להורות על מעצרו, והדבר עומד בניגוד להלכה הפסוקה. על המשיבה מוטל הנטל להוכיח את מסוכנותו של המבקש, אולם היא לא עמדה בנטל זה ולא קמה בעניינו של המבקש עילת מעצר. בהיעדר עילה כאמור, אין הצדקה להטלת תנאים מגבילים על המבקש הכרוכים בפגיעה בחירותו ובתפקודו היומיומי.

5.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. רשות ערר ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים ונדירים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית או כאשר מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת (בש"פ 4733/22 עבידיה נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (17.7.2022); בש"פ 4133/22 צורדקאר נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (20.6.2022); בש"פ 6347/21 מדינת ישראל נ' בובליל , פסקה 4 (20.9.2021)). מקרה זה אינו נמנה על המקרים המצדיקים מתן רשות כאמור. אף לשיטת המבקש עצמו השאלה העקרונית המוצגת בבקשתו כבר קיבלה מענה בפסיקת בית משפט זה, ולמעשה עניינה של הבקשה באופן יישומה של ההלכה על נסיבות המקרה. טענות מעין אלו אינן מצדיקות מתן רשות ערר. למעלה מן הצורך אוסיף כי עצם העובדה שמדובר בעבירת רכוש אחת שנעשתה על ידי נאשם נעדר עבר פלילי אין פירושה שלא קמה עילת מעצר. "בעבירות רכוש יתכן ככלל סיכונו של בטחון הפרט והציבור, והשאלה היא בחינת כל מקרה לנסיבותיו, לעניין קיום הסיכון ועוצמתו" (בש"פ 1221/11 עימאד נ' מדינת ישראל , פסקה ט' (27.2.2011); ראו גם: בש"פ 45/10 מסארוה נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (8.1.2010)). בענייננו, בית משפט השלום קבע כי בנסיבות העניין נשקפת מסוכנות מן המבקש המצדיקה שהייתו במעצר בית לילי כאשר בשעות היום ייצא מהבית בליווי מפקחת ובכפוף להפקדת ערבויות, ולא מצאתי כי נפל פגם בקביעה זו המאזנת כדבעי בין השיקולים השונים.

הבקשה נדחית.