בש"פ 5054/14 מדינת ישראל נ. פלוני

א.

ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ב' גרינברגר ) בתיק מ"ת 38172-06-14 מיום 17.7.14, בגדרה שוחרר המשיב, יליד 1996, למעצר בית בבית אחותו. הפרשה עניינה חבלה חמורה – ריצוץ גולגולתו של שוטר על-ידי השלכת אבן כבדה.

רקע והליכים

ב.

ביום 19.6.14 הוגש נגד אחמד אבו סנינה (להלן אבו סנינה ) והמשיב כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים, המייחס להם את העבירות הבאות: חבלה חמורה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; ניסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 274(2) ו-274(3) בצירוף סעיף 25 לחוק; השתתפות בהתפרעות לפי סעיף 152 לחוק. כנגד אחמד ברגיתי, מעורב נוסף בפרשה (להלן ברגיתי ) הוגש כתב אישום נפרד המייחס לו, בנוסף, גם אירוע של תקיפת שוטרים והשתתפות בהתפרעות שאירעה בבוקר אותו היום.

כנטען בכתב האישום, ביום 28.5.4, בתאריך בו חל יום ירושלים, התרחשו התפרעויות בעיר העתיקה בירושלים שכללו יידויי אבנים לעבר כוחות הביטחון ויהודים ששהו בעיר העתיקה. בשעה 1530 לערך נפגשו השלושה עם המעורב הנוסף ועם אחרים שזהותם אינה ידועה למדינה ברחוב הגיא בעיר העתיקה. השלושה והאחרים קשרו ליידות אבנים מגגו של ברגיתי, המצוי בגובה של כ- 5 מטרים

מעל מפלס הרחוב, בשעות הערב. בסביבות השעה 2000 הצטיידו – כנטען – השלושה ועוד שניים אחרים שזהותם אינה ידועה בכ-15 אבנים בגדלים שונים, וסידרו אותן על גדר האבן שהקיפה את גג הבית, בצד הפונה לסמטת רחוב הגיא. השלושה והשניים האחרים התקרבו אל שפת הגג איש איש בתורו, במטרה לאתר יהודי ברחוב וליידות אבנים לעברו. בשעה 2100 עבר ברחוב שוטר, חמוד עדנאן (להלן השוטר ). אחד מהשלושה הרים אבן חיפוי קיר בגודל של 30- 20 ס"מ ובמשקל של 2.3 ק"ג ויידה אותה מן הגג לעבר ראשו של השוטר. האבן פגעה בשוטר ישירות, וכתוצאה מהפגיעה איבד את הכרתו, נגרם לו שבר בגולגולת, איבד את ראייתו באופן זמני ואושפז למשך שבועיים. בתום האשפוז, הועבר השוטר לשיקום בבית לוינשטיין ברעננה, שם שהה מאז.

ג.

עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצר המשיב ושני האחרים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. נטען כי בידי המדינה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב ולאחרים, וכי העבירות המיוחסות מקימות יסוד סביר לחשש לסיכון בטחונו של אדם או הציבור או בטחון המדינה. באשר למשיב, נמסר כי מתנהל נגדו הליך פלילי בבית משפט השלום בירושלים (ת"פ 28218-02-14) בגין עבירות של נסיון תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות והשתתפות בהתפרעות. המשיב שוחרר בהליך ההוא למעצר בית תוך יציאה לבית הספר – תנאים מגבילים אותם הפר, כנטען, משביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו במסגרת הפרשה דנן.

ד.בדיון מיום 8.7.14 נדחה ההמשך, נוכח קטינות המשיב, עד לקבלת תסקיר שירות המבחן לנוער, ונדון עניינם של ברגיתי ואבו סנינה. בית המשפט המחוזי (השופט ב' גרינברגר ) הורה בו ביום על מעצרם של השניים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, וזאת משנקבע, כי קיימות ראיות לכאורה וכי חומרת העבירות מלמדת על מסוכנותם הגבוהה.

בתסקיר לגבי המשיב מיום 13.7.14 ציין שירות המבחן כי התלבט רבות בבואו לגבש המלצה וזאת בשל חומרת העבירות המיוחסות למשיב מזה וטיב החלופה המוצעת מזה. לבסוף בא שירות המבחן בהמלצה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית אחותו המרוחק מזירת האירוע, וזאת נוכח התרשמותו החיובית מאוד כי הוריו ואחותו יוכלו לפקח על המשיב באופן הדוק.

ה.

בהחלטה מיום 17.7.14 הורה בית המשפט המחוזי, לאחר חקירת המפקחים, על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר בבית האחות. נאמר, כי חרף הקביעה – הרלבנטית גם למשיב – בדבר קיומן של ראיות לכאורה בעניינם של הנאשמים הנוספים בפרשה, קיימת חולשה מסוימת במכלול הראיות, בשל הסתירות והכחשת המשיב. נקבע, כי נוכח קטינות המשיב והתרשמותו החיובית של בית המשפט מהמפקחים יש בכוחה של חלופה המעצר לאיין את המסוכנות. עוד נקבע, כי אין לייחס להוריו של המשיב – המפקחים במעצר הבית אותו הפר לכאורה עת ביצע את העבירה המיוחסת לו – כשל פיקוחי, וזאת נוכח גרסתם כי בנם שהה עמם בבית ולא הפר את התנאים המגבילים.

הערר

ו.

בבקשת הערר נטען, כי מעשיו של המשיב מלמדים על מסוכנותו הגבוהה, וכי למסוכנות מצטרפת העובדה שהמשיב ביצע את המיוחס לו תוך הפרה של תנאי מעצר הבית בו שהה. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו שקיימת חולשה מסוימת בראיות כנגד המשיב, שכן אלה אינן שונות במהותן מן הראיות שהוצגו ביחס לשני הנאשמים הנוספים בכתבי האישום. נטען, כי חרף הסתירות הקיימות בין העדויות באשר ל זהות זורק האבן שפגעה בשוטר, אין בכך כדי לערער על קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב, שכן זריקת האבן שפגעה בשוטר מיוחסת לשלושת הנאשמים בכתבי האישום כמבצעים בצוותא. באשר למפקחים המוצעים, נטען כי הראיות לכאורה הקיימות בעניינו של המשיב מלמדות גם על הפרת תנאי השחרור בתיק הנוסף, ובהתאמה – על אי-מהימנותם של המפקחים, הוריו, והעדר כשירותם. עוד נטען, כי קטינות המשיב אינה יכולה להוות חסינות מפני מעצר, לאחר ביצוען לכאורה – של עבירות חמורות כנגד אנשי חוק.

ז.

בדיון חזרה באת כוח המדינה על טענות הערר, והודגש כי ניהול ההליך העיקרי אינו צפוי לארוך זמן רב. בא כוח המשיב עמד על כפירת המשיב במיוחס לו ועל הסתירות המאפיינות את הודעות העד המפליל (ברגיתי), וכן על התנהגותו של זה האחרון בעימות שנערך בינו לבין המשיב.

הכרעה

ח.

אמנם באופן חריג בלבד – דומני – נוהג אני להתערב בעררים על החלטות שחרור (למעט תוספת החמרת תנאים), אך עם שמדובר בקטין (אם גם ערב בגירות), איני רואה מנוס מקבלת הערר, כך שהמשיב ייעצר עד תום ההליכים. הטעם לכך הוא המסוכנות הנובעת מן המעשה המיוחס למשיב, כנובע מן הראיות לכאורה בדבר השתתפות (למצער) בחבורה משליכת אבן שרוצצה את גולגולתו של השוטר ופגעה בו קשות, והעובדה שלכאורה הפר את תנאי מעצר הבית שבו היה נתון בגין ביצוע לכאורה של עבירה אידיאולוגית-לאומנית אחרת. בית המשפט קמא נדרש לראיות וסבר כי בשל גרסאות שונות יש בהן חולשה. כשלעצמי עיינתי בראיות וסבורני כי ככל שמדובר בראיות לכאורה מתקיימים תנאי ההלכה שנקבעה בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133 באשר לעצם השתתפותו של המשיב באירוע, למצער כמבצע בצוותא,

והן שלובות בראיות לכאורה שלגביהן החליט בית המשפט המחוזי על מעצר המעורבים האחרים; קשה מאוד לשים פדות בין אלה לאלה.

ט.אכן, יש סתירות מסוימות בין הודעות חבריו של המשיב לפרשה, אך "הגרעין הקשה", למעט גרסתו וגרסת הוריו המכחישה, היא השתתפותו באירוע החמור, כפי שיצוין להלן, כעולה מדברי חבריו. אכן, הראיות ייבחנו במשפט העיקרי, אך אנו בראיות לכאורה עסקינן. לעילת המעצר של המסוכנות – והתוצאה לגבי השוטר הנפגע תוכיח לכאורה – מצטרפת שאלת האמון. הניתן ליתן אמון במי שהפר מעצר בית בעבירות לאומניות אחרות? לטעמי התשובה בנידון דידן אינה בחיוב. אכן, מצוות חוק המעצרים, ולא כל שכן לגבי קטין, היא השאלה האם ניתן להפיג את החששות באמצעים הפחותים ממעצר מאחורי סורג ובריח, וזאת על בית המשפט לבחון היטב. אך סבורני כי בהתנהגות הוכיח המשיב לכאורה כי אין ליתן בו אמון, והמפקחים – מבלי לפגוע – הם בחלקם מי שלא צלח לכאורה פיקוחם עד הנה.

ראיות הקושרות את המשיב לאירוע

י.

ממספר הודעות שנתן ברגיתי, נלמדת מעורבותו של המשיב בפרשה. כך בהודעה מס' 3 מיום 5.6.14 נמסר:

"מי שזרק את האבן בחור ששמו [...] (שמו של המשיב – א"ר) ... והוא בכתה י"ב, לומד בבית הספר בבית חנינא, והוא נמצא במעצר בית מלא בגלל בעיות בהר הבית... אני ראיתי אותו כי הייתי אתו על הגג בין השעה 20:00 עד השעה 21:30 ביום רביעי 28.5.14, ביום ירושלים ... היה דיבור בין הצעירים שהם רוצים לזרוק על השיכנאז אבנים ולעבר הצבא, חלק מהם הלכו הביתה וחלק מהם עלו לגגות, ושמו רעלות, הייתי אני ו[...] (שמו של המשיב – א"ר) והיו עוד צעירים שהלכו לפניי ולפני (שמו של המשיב –א"ר) ... ישבנו רחוק מהקצה של הגג, על מנת שלא יראו אותנו ועישנו [..] (שמו של המשיב – א"ר) לקח את האבן ולא שמתי לב איך הייתה האבן כי היה מלא אבנים על הגג הוא הרים את האבן מעל הרחוב ושחרר אותה".

בהודעה מיום 8.6.14 שב ברגיתי ומיקם את המשיב בזירת האירוע תוך שסיפר על אירועים לאומניים נוספים אותם ביצע בצוותא עם המשיב ואחרים. כך גם בהודעה נוספת של ברגיתי מיום 15.6.14:

"כשעליתי הסתכלתי ראיתי חברים שלי, אפילו אם היו רעולי פנים אני מזהה אותם מהקול, אני זיהיתי את רונאלדו חבר שלי שהוא ... (שמו של המשיב – א"ר), אנחנו זיהינו אחד את השני וצחקנו ... ובזמן שישבנו ובכל קצת זמן היה מישהו מהמעגל הולך לקצה של הגג ומסתכל אל עבר הכביש ובודק אם עברו מתנחלים או לא. עשינו כמה סיבובים ולכל אחד יצא בערך 3 פעמים לבדוק, וכאשר הגיע ל ... (שמו של המשיב – א"ר) הוא נשאר ועמד כדקה והסתכל, לא התייחסנו אליו נשארנו רגיל וצחקנו, פתאום שמענו צרחות בכביש קמנו בריצה ארבעתנו וחשבנו שהגיעו מתנחלים, הסתכלתי אני והארבעה שאתי הופתענו לראות את השוטר יושב על הרצפה ולא זז והיה דם, לא ראינו מאיפה הדם ירד, רואים שזה מהראש אבל הדם זלג לכיוון הכתפיים שלו אמרתי להם תברחו, ובזמן שברחנו קיללנו את רונאלדו קיללנו אותו ואת אמא שלו ושאלנו אותו איך אתה עושה את זה אמרנו לו סיבכת אותנו באסון, הוא ברח לבית שלו, זה עניין של דקה וחצי הוא מגיע לבית שלו ... איך ידעת בוודאות שמדובר ב ... (שמו של המשיב – א"ר) בזמן שהייתם על הגג? הגוף שלו, הקול שלו, הוא חבר שלי ובגלל שהוא חבר שלי אני מזהה אותו".

הודעות ברגיתי נתמכות במזכר המתעד תרגיל חקירה שנערך ביום 5.6.14 לפיו אמר ברגיתי למדובב כי המשיב הוא שזרק את האבן על השוטר. גם הודעותיו של אבו סנינה, המייחסות את זריקת האבן לברגיתי, ממקמות את המשיב בזירת האירוע, כך בהודעה מיום 10.6.14 מסר אבו סנינה:

"ישבתי שם ודיברתי בטלפון עם חברה שלי בערך שעתיים ועישנתי שם ואחרי זה ראיתי את אחמד ברגיתי ו.. (שמו של המשיב – א"ר) על גג של השירותים שנמצאים בשכונה אני ידעתי שזה ... (שמו של המשיב – א"ר) ואחמד ברגיתי לפי המבנה גוף שלהם ולפי הגובה שלהם כי ... (שמו של המשיב – א"ר) גבוה, הם היו רעולי פנים ... אני ראיתי את אחמד ברגיתי ו... (שמו של המשיב – א"ר) מסדרים אבנים ובלוקים על המעקה שמסביב לגג, ואחרי זה בחצי שעה נכנס שוטר שלבוד כחול ... אחרי שהוא עבר והגיע מתחת לגג שעליו עמדו אחמד ברגיתי ו.. (שמו של המשיב – א"ר) ראיתי את אחמד ברגייתי כלומר היותר נמוך ... תופס אבן גדולה שנראית כמו "בלאטה" לא יודע באיזה צבע וזורק אותה לעבר השוטר ופגעה לשוטר בראשו.."

אכן, יש סתירות – אך המשיב מתועד כחלק מחבורת האירוע. מנגד, המשיב בהודעתו מיום 8.614 הכחיש את המיוחס לו וטען כי שהה בביתו בזמן האירועים. כשנשאל המשיב "מי הם החברים שלך שאתה יוצא איתם?" ענה המשיב "אין לי חברים, יש לי הרבה ידידים שאני לא יודע את השמות שלהם"; תשובה זו כשלעצמה אומרת דרשני. כשנשאל מדוע מעורבים אחרים בפרשה ממקמים אותו בזירת האירוע ענה המשיב כי "אולי הם שונאים אותי ואולי הם מקנאים בי שאני עושה בגרות". בעימות שנערך ביום 15.6.14 בין ברגיתי למשיב, חזר בו ברגיתי מהודעותיו תוך שטען כי מסר את שמו של המשיב בשל לחץ שהופעל עליו מצד חוקר המשטרה בנוגע למשפחתו. בעימות שנערך ביום 12.6.14 בין אבו סנינה למשיב, חזר אבו סנינה על טענתו כי המשיב היה נוכח בזירת האירוע וכי ברגיתי הוא שזרק את האבן על השוטר. ואולם, בעיון בחקירות ברגיתי לא מצאתי אינדיקציה למאמץ חקירתי הכולל לחץ בקשר למשפחה להפללת המשיב.

יא.

עינינו הרואות כי נוכחותו של המשיב בזירת האירוע נטענת על-ידי בני החבורה שוב ושוב, וזאת חרף הסתירות הקיימות באשר לזהותו של זורק האבן. נכון אני איפוא לקבוע בשלב זה כי קיימות ראיות לכאורה הממקמות את המשיב על גג הבית בעת ביצוע העבירה, ואיני סבור כי לענייננו ניתן לדבר על חולשה בהן.

יב.

עיינתי בתסקיר המפורט, והוא נכתב אמנם לאחר התלבטות (וגם בית המשפט קמא התלבט), אך שורתו התחתונה חיובית. מכבד אני את התסקיר אך חוששני כי לא ניתן בו משקל די הצורך להיות המשיב במעצר בית לעת האירוע.

יג.

קטינות היא גורם משמעותי מאוד, בצו המחוקק וגם השכל הישר, אך אינה מחסנת מפני מעצר, במקרים הראויים לכך. נעתר אני איפוא לערר המדינה, והמשיב ייעצר עד תום ההליכים. ואולם, בשל קטינותו ונוכח מספר העדים המועט, יש מקום להחשה מירבית של ההליך, לרבות בדיקת האפשרות אם יוכל המותב הדן לפנות לכך זמן, למשל בעת תורנות בפגרה, וכמובן הדבר נתון לשיקולו וליומנו - ולמצער סמוך לאחרי הפגרה בלא שיהוי.

יד.

הסניגור המלומד נדרש לרמדאן ולחג אל פיטר שבעקבותיו. הייתי רוצה לראות את המשיב בחיק משפחתו, אך בהתנהגותו לכאורה מנע זאת המשיב. כאמור הערר מתקבל והמשיב ייעצר עד תום ההליכים.