בש"פ 5058/09 מדינת ישראל נ. נוראיר פידיניאן

1.

זוהי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים 3-2 ב-90 ימים או עד למתן פסק דין בעניינם על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע. המשיב 1 נתן הסכמתו להארכת מעצרו כאמור.

בכתב האישום שהוגש כנגד המשיבים מיוחסות להם עבירות של רצח, שוד והתפרצות לדירה; למשיב 2 מיוחסות גם עבירות של הזדהות כאחר, שיבוש מהלכי חקירה וגניבה. לפי כתב האישום פרצו המשיבים לדירה שלגביה היה להם מידע מוקדם על הימצאותו בה של כסף רב. המשיבים תיצפתו על הדירה, ולאחר שהסיקו כי המנוחה נמצאת בדירה לבדה, נכנסו המשיבים 2-1 לדירה, כפתו את המנוחה וחסמו את פיה. לאחר שלא מצאו סכום כסף משמעותי דרשו מן המנוחה לספר להם היכן מצוי כספה, חנקו אותה ודקרו אותה בישבנה. כאשר גילו המשיבים כי המנוחה אינה נושמת וכי אין לה דופק יצאו מהדירה, עדכנו את המשיב 3 בהתרחשות, ואז נמלטו המשיבים כולם מהמקום. כתב האישום מייחס למשיב 2, במועד אחר, גם הצגת תעודת זהות של אחר והזדהות כאחר בפני שוטר. אירוע נוסף שמיוחס למשיב 2 בכתב האישום הוא גניבת מכשיר טלפון סלולארי מעובדת במשרדי מס הכנסה.

2.

עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשות למעצרם עד תום ההליכים של המשיבים. בית המשפט קמא החליט על מעצרם של המשיבים 2-1 עד תום ההליכים, בהסכמתם, בימים 5.4.2009 ו-2.4.2009, בהתאמה. בית המשפט קמא הורה על מעצרו של המשיב 3 עד תום ההליכים ביום 22.4.2009, וקבע כי נוכח חומרת העבירות המיוחסות לו, קיומן של ראיות לכאורה וחשש ממשי לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות מן הדין, אין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב 3.

תחילה הופרד הדיון בעניינם של המשיבים 2-1 מן הדיון בעניין המשיב 3. התיקים אוחדו, לפי החלטת בית המשפט קמא. טרם ניתן מענה לכתב האישום וטרם החלה שמיעת ההוכחות בתיק עקב דחיות שונות ועקב הגשת בקשה להסרת חיסיון על ידי המשיב 2.

3.

המבקשת טוענת כי חומרת העבירות בהן מואשמים המשיבים, ונסיבות ביצוען, מלמדות על מסוכנותם של המשיבים. כן טוענת המשיבה כי לאור העונש הצפוי למשיבים באם יורשעו – מאסר עולם חובה – קיים חשש להימלטות מן הדין. המבקשת טוענת עוד כי העיכוב בניהול התיק מוטל בעיקר לפתחם של המשיבים. בנוסף, למשיבים 3-2 עבר פלילי. המבקשת מציינת כי יש ברשותה תשתית ראייתית לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים, וזו כוללת, בין השאר: הודאות של המשיבים בפני מדובבים, הודאה של המשיב 1 במשטרה, חוות דעת מעבדתית הקובעת שה- DNA

של המשיב 1 תואם את זה שנדגם מתחת לציפורני המנוחה ואיכון טלפון סלולארי של המשיבים כולם סמוך למועד בו בוצע הרצח.

4.

המשיבים טוענים, כי הארכת מעצר מעבר לתקופת תשעת החודשים הקבועה בחוק היא חריג המצריך הצדקה של ממש. הם מדגישים, כי אף שחלפו כמעט תשעה חודשים מאז החל המשפט לא נתקיימה ולו ישיבה אחת לשמיעת ההוכחות.

המשיב 3 טוען, כי עניינו שונה מעניינם של המשיבים האחרים בשל שחלקו במעשי העבירה המיוחסים למשיבים לפי כתב האישום קטן יותר משלא מיוחס לו כל מעשה פיזי במהלך ביצוע העבירות, וכי בעת שבוצעו העבירות הוא המתין מחוץ לזירת הפשע.

5.

אין ספק כי התנהלות המשפט אינה תקינה. העובדה שחלפו כתשעה חודשים מבלי שנשמע עד אחד מלמדת על כך. יחד עם זאת, אין להתעלם מן העובדה כי לפחות חלק מן הדחיות במשפט נגרמו בשל בקשות דחייה או בשל אי התייצבות מטעם המשיבים. המחדלים רובצים לא רק לפתחם של הסניגורים שמונו על ידי המשיבים 1 ו-2, כי אם גם לפתחה של הסניגוריה הציבורית שתרמה גם היא להתמשכות ההליכים. אין לפטור במקרה זה גם את התביעה מאחריות לדרך התנהלות ההליך, שכן ראוי היה שתקים קול זעקה כנגד הדחיות החוזרות ונשנות של כל מועדי הדיון שנקבעו.

6.

חרף המחדלים האלה, שוכנעתי כי יש מקום להעתר לבקשת התביעה. העבירות המיוחסות למשיבים הן עבירות חמורות במיוחד. מדובר בעבירות של רצח, שוד בנסיבות מחמירות והתפרצות לדירה. מעשי העבירה המיוחסים למשיבים חריגים בחומרתם. הם פרצו לביתה של אשה מבוגרת לאחר שהמתינו לשעה שבה תמצא לבדה בבית. הם הצטיידו מראש בחפץ חד, בסרט הדבקה, בחוטי ניילון, בכפפות ובכובע גרב. הם תקפו את קורבנם, חסמו את פיה באמצעות סרט דביק, כפתו אותה בידיה וברגליה, הפילו אותה ארצה וגררו אותה בתוך ביתה. משמצאו רק רכוש דל בדירתה, הם חזרו אליה, חנקו אותה ודקרו אותה באמצעות מכשיר חד מספר דקירות על מנת להניעה לספר להם היכן מצוי כסף בבית. כשגילו שאינה נושמת עוד והיא חסרת דופק, נמלטו מהבית. המשיבים 1 ו-2 הם שביצעו את מעשה הרצח, כך לפי כתב האישום, ואילו המשיב 3 המתין מחוץ לדירה על מנת שיוכל לבוא ולסייע להם במידת הצורך. לאחר שהותירו את קורבנם כשהיא מחוסרת הכרה וללא נשימה, עזבו השלושה את המקום ובחרו שלא להזעיק כל עזרה רפואי. קורבן העבירה מצאה את מותה כתוצאה מהמעשה האלים, וכשנמצאה לאחר זמן מה על ידי בעלה שחזר הביתה, כבר לא ניתן היה להציל את חייה.

מי שביצע מעשים אלה גילה את מסוכנותו הנוראה ואת החשש האמיתי שעשוי להתקיים אם ישוחרר. מדובר במעשים בלתי אנושיים שמעידים על עושיהם, כי אין הם בוחלים לבצע את המעשים המתועבים ביותר בשל בצע כסף. הטענה כי מעשהו של המשיב 3 אינו חמור גם אם ביצע את העבירות המיוחסות לו, היא טענה נואלת. המשיב 3 היה שותף לתכנון מעשה השוד. הוא זה ששיתף את המשיב 2 במידע שמסר לו המשיב 1 לגבי הימצאו של כסף רב בבית המנוחה. הוא המתין למשיבים האחרים מחוץ לדירה על מנת לסייע להם ולא מצא שום צורך אנושי להפנות עזרה רפואית לבית המנוחה כשהשלושה הותירו אותה חסרת נשימה וכפותה. בנסיבות אלה, חרף המחדלים, הרובצים לפתחם של כל המעורבים, כך נראה, לא ניתן להעלות על הדעת את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר בשלב זה של המשפט.

בקשת המדינה מתקבלת, אולם אל לה להמשיך ולנהוג בדרך של שילוב ידיים בעת שדיונים שנקבעים בבית המשפט חוזרים ונדחים. חובה עליה לפנות לבית המשפט בבקשה לעבות את מועדי הישיבות מכאן ולהבא, ולהביע את דעתה המפורשת בעת שמתבקשות דחיות טעם המשיבים.

מעצרם של שלושת המשיבים יוארך ב-90 ימים, שראשיתם ביום 29.6.09 או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתפ"ח 1079/08 ו- 1080/08 – הכל לפי המוקדם יותר.