פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5058/12
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
מרדכי ניסים
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית
המשפט העליון ג' שני מיום 29.5.12 בבש"פ 4155/12
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטת הרשם ג' שני (בש"פ 4155/12-א') מיום 29.5.2012. בהחלטתו, דחה הרשם את בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.
בתמצית, עניינו של ההליך הוא בבקשת המערער לבית המשפט לתעבורה בירושלים, שהוגשה בשנת 2012, להישפט על עבירת תנועה שבוצעה בשנת 2005. מטרת ההליך הייתה להקטין את כמות הנקודות שנצברו לזכותו, ובכך לבטל את פסילת הרישיון שלו, עליה החליט משרד הרישוי. בית המשפט דחה את הבקשה מהטעם שכלל לא היה ברור האם מדובר בבקשה להארכת מועד (של כשבע שנים) להגשת בקשה להישפט, ומאחר שאף אם מדובר בבקשה להארכת מועד, אין מקום להיעתר לה, מששילם המערער את הקנס ובכך הודה בביצוע העבירה וחתם את הגולל על האפשרות לקיום דיון נוסף בעניינו.
על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר נתן פסק דין במעמד הצדדים ביום 27.3.2012 (כבוד השופט א' כהן ). בית המשפט דחה את הערעור, וקבע כי אין מקום להידרש לבקשה להישפט מקום בו שילם המערער את הקנס במועד ורק שנים לאחר מכן, לאחר החלטת משרד הרישוי לפסול את רישיונו, ביקש לפתוח את ההליך באופן רטרואקטיבי.
על פסק הדין ביקש המערער להגיש בקשת רשות ערעור. יחד עם זאת, בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור. משכך, נדרש הרשם לשאלת הארכת המועד להגשתה. כאמור, הרשם דחה בהחלטתו את הבקשה להארכת מועד. במסגרת זו, עמד הרשם על כך שכל שהמערער טוען לאי ידיעת הדין אשר הובילה להגשה המאוחרת של בקשת רשות הערעור. בכך לא מצא הרשם טעם מיוחד המצדיק את קבלת בקשת הארכת המועד. בהמשך לכך, קבע הרשם כי על פני הדברים סיכויי ההליך קלושים, ואף מטעם זה אין מקום להיעתר לבקשה. מכאן הערעור שלפניי.
במסגרת הודעת הערעור שב המערער וטוען כי די בכך שלא ידע שישנם מועדים קבועים בחוק להגשת בקשות בכדי להצדיק את הבקשה להארכת מועד.
דין הערעור להידחות. כידוע, שיקול הדעת המסור לרשם רחב הוא, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה (לא פורסם, 29.8.2005); בש"א 3784/02 בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 23.5.2002)). לא מצאתי כי במקרה הנוכחי נפל כל פגם בשיקול דעתו של הרשם. טענת המערער כי מכיוון שלא ידע שישנם מועדים קבועים בדין להגשת הליכים יש לקבל את בקשת הארכת המועד אינה יכולה להתקבל. על בעל דין, המנהל הליכים בפני בית המשפט, לעשות ולו מאמץ מינימאלי כדי לברר את הפרוצדורה לניהול ההליך. משלא עשה זאת המערער, אין לו להלין אלא על עצמו.
סוף דבר, הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ב בתמוז
התשע"ב (2.7.2012).
ש ו פ ט