בש"פ 506/01 טל מרדכי נ. מדינת ישראל

בערר זה, שהופנה כנגד החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה (השופט יצחק דר) לדחות בקשה שנייה לעיון חוזר, אין כל ממש.

העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בחיפה באינוסה של נערה כבת 16 ובביצוע מעשים מגונים בה. כן מואשם העורר בעבירות של הדחה בחקירה, הטרדת עד, שיבוש מהלכי משפט והפרת הוראה חוקית, שבוצעו על-מנת לשכנע את המתלוננת לחזור בה מן התלונה שהגישה במשטרה כנגד העורר.

בית-המשפט המחוזי החליט כי העורר ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים, וזאת לאחר שנמצאו ראיות בעוצמה מספקת למעצר. עררו לבית-משפט זה נדחה, תוך שבית-משפט זה מעיר, כי אף שירות-המבחן בתסקיר-המעצר שהגיש לא ראה אפשרות להציע חלופת-מעצר העשויה להסיר את החשש מפני מסוכנותו של העורר, העולה מאופי האישומים נגדו.

לא עבר חודש, והעורר פנה בבקשה לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו, שבגידרה ביקש כי שירות-המבחן יבדוק את עניינו שנית. בקשתו נדחתה והוא הגיש ערר לבית-משפט זה, שנדחה אף הוא.

כעבור זמן קצר פנה העורר בשנית בבקשה לעיון חוזר, שכללה טענות מטענות שונות, שלא היה בהן כדי להצביע על נסיבה חדשה. על-כן נדחתה בקשה זו על-ידי בית-המשפט המחוזי.

מכאן הערר שבפניי, שבגידרו הוסיף העורר וטען לקיומה של נסיבה שלא הוזכרה על-ידיו כלל בפני הערכאה הראשונה, והיא - סיום שלב שמיעת עדויותיהן של המתלוננת ואימה - עובדה שלטענת בא-כוחו של העורר, עורך-הדין ירון ברזילי, מסירה את החשש כי העורר ישבש את מהלכי המשפט.

בטענה זו אין מאומה, ובדין לא נטענה בפני הערכאה הראשונה. שכן, העובדה שהמתלוננת ואימה סיימו להעיד איננה מסירה את הסכנה לשיבוש הליכי משפט, אלא אפשר שאף מגבירה אותה. הניסיון מלמד, כי לעתים נעשים מאמצים לשכנע עדים לחזור בהם מעדותם אף לאחר שמסרוה בבית-המשפט.

במקרה שבפניי, כאמור, העורר כבר פעל בכדי להשפיע על המתלוננת לחזור בה מתלונתה.

לא היה מקום להגשת בקשה לעיון חוזר מלכתחילה, ובוודאי שאין מקום לקבל ערר על החלטה זו.

הערר, איפוא, נדחה.