בש"פ 5072/07 עאלקאד עקאדר אבו עאבד נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ניל הנדל), לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ועל דחיית בקשתו לעיון חוזר בהחלטה זו.

2.

נגד העורר ונאשם נוסף (להלן - השותף) הוגש כתב אישום המייחס להם קשירת קשר לפשע, סחיטה באיומים וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על-פי כתב האישום, שני הנאשמים התנגדו לנישואי בן משפחתם עם אישה מסויימת, והם קשרו קשר לפגוע באנשי משפחת החתן. לצורך זה נסעו לביתו של אחד מקרובי המשפחה, כאשר העורר נוהג ברכב, והשותף יושב לצידו כשהוא מצויד בנשק. קרוב משפחה אחר, אמיר אבו-עאבד, יצא לקראתם, וענה לשאלתם כי איננו יודע היכן הקרוב אותו חיפשו הנאשמים. אז הוציא השותף את הנשק שהביא איתו, דרך אותו והצמידו לצווארו של אמיר. אמיר דחף את הנשק הצדה, ואז ירה השותף צרור כדורים לעברו, אך אלה פגעו באדם אחר מהמשפחה, וגרמו לו לחבלה חמורה בפציעה בחזהו ובריאה הימנית. הוא אושפז בטיפול נמרץ.

3.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשת למעצר הנאשמים עד תום ההליכים נגדם. בית המשפט המחוזי קבע שישנן ראיות לכאורה לביצוע העבירות, מהן עולה לכאורה, כי לא מ דובר ברשלנות או בירי בלתי מכוון, אלא במעשים מכוונים. העורר העלה טענת אליבי, אשר אמנם לא הופרכה, אך נקבע כי בשלב זה ישנן ראיות לכאורה המערבות את העורר באירוע העברייני, מאחר שהמתלונן ועד נוסף זיהו את העורר כנהג הרכב. העורר לא סיפק הסבר למעשיו במקום. בנהיגתו ברכב, כשהשותף לידו, ראה בית המשפט משום תשתית לכאורה לקשירת קשר שנקשר בין השניים בטרם יצאו לדרך, אשר כלל אפשרות שימוש בנשק לצורך איום, ואף לצורך ירי. בתחילת החקירה, הנפגע לא זיהה את הנאשמים, אך בעדותו במשטרה מיום 4.4.07 הוא תיאר איך השניים הגיעו עם הרכב כאשר העורר נוהג בו, והשותף החזיק בנשק וירה 4 כדורים.

לפני בית המשפט העידו ערבים פוטנציאליים לצורך שחרור הנאשמים בחלופת מעצר, ואלה יצרו רושם חיובי. עם זאת בית המשפט קבע, כי הקושי בהחלת חלופה במקרה זה נעוץ בחשש שהנאשמים לא יקבלו את מרות המפקחים שהוצעו עבורם. נקבע כי מעשיהם מצביעים על מסוכנות רבה, ואף כי הסניגור טען כי קיימת הפשרה זמנית במערכת היחסים בין הפלגים היריבים, עדיין קיים חשש לפגיעה נוספת, כאשר הכל תלוי "ברצונם הטוב" של המעורבים. בית המשפט ציין עוד כי אין להעניק, בהקשר זה, משקל יתר לעובדה כי לעורר רק הרשעה קודמת אחת משנת 1999 בעבירת גניבה, מפני שהסכנה הנוכחית נובעת מנסיבות ההווה, ולא מדפוס עברייני מתמשך. הוא הוסיף עוד, כי, לכאורה, עולה חלקו של הנאשם השני על חלקו של העורר, אך גם האחרון פעל בנועזות, לאור היום, והיה מעורב בהוצאתו לפועל של קשר פלילי בעל אופי חמור מאוד. לאור כל אלה, הורה בית המשפט על מעצרם עד תום ההליכים של העורר והשותף.

4.

הנאשמים הגישו בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט, בעיקר בהסתמך על כך שנערכה סולחה בין הצדדים. עוד נטען כי מצב בריאותו של העורר אינו טוב - הוא סובל מבעיות בלב, ואף אושפז במהלך המעצר. כן טענה ההגנה כי בינתיים נערכה החתונה, כך שהסכנה מהנאשמים בהקשר לכך כבר לא קיימת. בינתיים גם הנפגע מהירי שוחרר מבית החולים.

5.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה לעיון חוזר. הוא קבע, כי במצבו הבריאותי של העורר אין כדי להביא לשינוי בהחלטת המעצר. ככל שמסוכנותו נותרה בעינה, אין לתת משקל מכריע למצבו הבריאותי של העורר, במיוחד נוכח העובדה כי לא נטען שלא ניתן להעניק לו את הטיפול הרפואי הנחוץ במסגרת המעצר. אשר לשאלת המסוכנות, בית המשפט סבר כי כל עוד לא העידו עדי התביעה העיקריים, אין מקום להיעתר לבקשה, חרף העובדה כי אין ראיות נקודתיות המצביעות על כוונת הנאשמים להשפיע על העדים. לבסוף נקבע, כי הנאשמים יהיו רשאים להגיש בקשה לעיון חוזר עם סיום שמיעת עדי התביעה, שאינם שוטרים.

6.

לטענת העורר בבית משפט זה, תיאור האירועים על-ידי הנפגע מתיישב עם אירוע של ירי בשוגג, ולא מתוך כוונה לפגוע. יש, לדעתו, לבחון את הודעות העדים במשנה זהירות, מפני שהם נמנים על בני משפחתו, ולהם אינטרס להפליל את העורר. כמו כן, האליבי שהציג נבדק ונמצא מהימן. נוכח דברים אלה, סבור העורר כי ישנו כרסום ממשי בראיות לכאורה, כרסום המצדיק, לכל הפחות, את שחרורו לחלופת מעצר. עוד טוען הוא, כי בית המשפט קמא טעה בדחיית הבקשה לעיון חוזר. מטרת המעצר היא למנוע סיכון הנובע מנאשם לציבור, ואילו כאן, החתונה שהיוותה מקור לאירוע האלים כבר התקיימה, כך שמסוכנותו של העורר קהתה במידה רבה. שנית, טעה בית המשפט בכך שדחה הצעה לחלופה בשל חשש לשיבוש מהלכי משפט, נוכח קביעתו הוא כי אין ראיות המצביעות על כוונת הנאשמים להשפיע על עדים. על כן, מבקש העורר את שחרורו בחלופה.

7.

בעקבות דיון בערר הוריתי על הגשת תסקיר מעצר, וזאת במיוחד נוכח מצבו הרפואי של העורר, אשר, על-פי טענות ההגנה, הידרדר מאז היותו במעצר.

ביום 31.7.07 הוגש תסקיר מעצר. מתוך התסקיר עולה כי העורר נמצא בכלא "דקל", וסובל ממחלת לב כרונית ומקבל טיפול תרופתי קבוע. לאחרונה נבדק במרפאת בית הסוהר, ומסר כי הוא מרגיש טוב ולא התלונן על מצבו הבריאותי. הוא מקבל טיפול תרופתי באופן סדיר ומצב בריאותו הכללי מניח את הדעת. שירות המבחן התייחס גם להסכם הסולחה שהושג בינתיים בין הפלגים היריבים, והעריך כי עשוי להיות לכך אפקט המקהה במידה מסוימת את הסיכון המיידי להישנות התנהגות פוגענית משני צדדים. אולם, בד בבד, הוא הביע חשש שפיקוח הערבים לא יהיה אפקטיבי באם העורר ישוחרר בחלופה. מסקנת שירות המבחן בתסקיר המשלים הינה כי קיים עדיין סיכון להתנהגות פורצת גבולות מצד העורר, ואין מידע ממשי לגבי עמדת הפלג היריב ביחס לטיב מערכת היחסים בין הקבוצות היריבות נכון לעת זו. הוא ציין כי לא הוצעה חלופה באיזור מרוחק, והחלופה שהוצעה ביישוב חורה נפסלה כלא מתאימה. לאור זאת, נמנע שירות המבחן מהמלצה על חלופה בעניינו של העורר במצב הדברים הנתון.

8.

דין הערר להידחות.

בית המשפט המחוזי בחן הן את הראיות והן את שאלת מסוכנותו של העורר בשני הליכים - בבקשת המעצר עד תום ההליכים ובמסגרת העיון החוזר. הוא ניתח את ההיבט הראייתי, ומצא, ובדין כך, כי נכון לשלב זה של ההליך ישנה תשתית ראיות לכאורה מספקת. אשר למסוכנות, הוא ניתח את התנהגותו של העורר כפי שעלתה מנסיעתו המשותפת עם השותף ונוכחותו במקום בעת שזה ירה מנשקו מספר כדורים שגרמו לפציעתו הקשה של הנפגע. האירוע ארע על רקע עימות חריף בין הפלגים היריבים. בנסיבות אלה, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי העורר מסוכן לציבור. בחינת החלופה שהוצעה העלתה כי היא אינה מתאימה כמענה למסוכנותו של העורר, וחלופה אחרת מרוחקת ממקום הסכסוך לא הוצגה לבחינה. בנסיבות אלה, יש לאמץ את החלטת בית המשפט קמא להותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים, תוך השארת פתח להגיש בקשה לעיון חוזר עם התקדמות המשפט ולאחר שמיעת עדי התביעה שאינם שוטרים.

יש להעיר כי, בהיבט הרפואי מניח תסקיר המבחן את הדעת, במובן זה שמחלתו של העורר מטופלת כנדרש בין כתלי הכלא, ומצב בריאותו אינו מהווה, כשלעצמו, עילה להימנע ממעצרו.

לאור האמור, הערר נדחה.